שלום וברכה,
יישר כוח על היכולת שלך להתייצב מול עצמך ולקרוא את המצב נכוחה.
מטבע הדברים, אני לא מומחה בהדרכה מפורטת למציאות בה את נמצאת, ואני כותב אפוא רק "עזרה ראשונה" בלבד.
בין שורות של דברייך כתבת שאת למעשה יודעת מה הפיתרון – "להתחבר בחזרה לעצמך", במובן של חוט שידרה עצמאי שאינו תלוי ביחסו של אף אחד אחר. נכון שתמיכה והערכה חשובים לנו, אולם הדבר המשמעותי ביותר הוא איך שאנו תופסים את עצמנו.
כאשר את מתייצבת מול עצמך, ומדייקת את מה שאת חשה כלפי עצמך, ואת הכוחות והעולמות שקיימים בתוכך, ומזכירה לעצמך כי הקיום שלך הןא ייחודי, ואין זה משנה כלל מה חושבים אחריך עלייך – את מתחזקת ביסודות הפשוטים האלה. כשיש לך חוט שידרה כזה את יכולה להאיר פנים לסביבך, לאחותך ולאמך, כי זה לא מקטין אותך אלא מגדיל אותך, ובדרך כלל – גם היחס שלהן אלייך ישתנה, והלבבות ייפתחו יותר.
זה נראה לי הכיוון הראשוני שטוב שתלכי בו, ובד בבד לאיש/אשת מקצוע, שיידעו להדריך אותך טוב ממני.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
שאלה זו פורסמה לראשונה באתר "כיפה"
