שלום וברכה,
יישר כוח על הרצון לעבוד על מידת הכעס.
כמו עבודה על כל המידות, צריך לבנות אותה על מסע בעל כמה תחנות:
התחנה הראשונה היא לברר היטב את המילה "כעס", שטוב מאוד להתמודד עימה וכמעט לבטלה, שכן יש דברים שדומים מאוד לכעס, אבל אנחנו לא רוצים לבטל אותם, כמו התנגדות לדברים רעים, רצון עז לתיקון עולם וכדו'. הראי"ה זצ"ל לימד אותנו קודם כל "לנסר" את המידה המדויקת, כדי שלא ננסה לבטל דברים שהם דווקא טובים. מעבר לכך, יש לעתים גם מקום מסוים לכעס, כמובן שקטן מאוד, אבל טוב להשאירו.
התחנה השניה היא תמיד לבחון מה אנחנו מסוגלים לעשות ומה לא. אם עתה אין אנו יכולים להילחם נגד הכעס הבא מתוצאה של רעש – אז להניח לזה לעת עתה, אך לא להתרפות, כי אם להשקיע במידות אחרות ולהתקדם בהם. מידות משפיעות על מידות, וכשאדם נכנס לתהליך של שינוי – הוא משתנה גם בתחומים שהוא עדיין לא מסוגל לעבוד עליהם ישירות.
התחנה השלישית היא ההכרעה האם לבחור בדרך של התנערות טוטלית מהמידה שעליה אנחנו מבקשים להתמודד, מה שבדרך כלל לא מצליח, או ללכת בדרך ארוכה שהיא קצרה – קמעא קמעא. כל הצלחה, כל פעם שהצלחת לעבוד ברעש, גם אם הציק – זו הצלחה, וזו סיבה גדולה לשמחה. כך מתקדמים.
יש עוד, ואם תרצי – נמשיך.
האם את יכולה לצאת למסע הזה כך ?
כל טוב ובהצלחה
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
שאלה זו פורסמה לראשונה באתר "כיפה"
