בית » שאלות » אתיקה רפואית » הפסקת טיפול מאריך חיים

הפסקת טיפול מאריך חיים

שאלה:

שלום,
אמנו היקרה בת ה-85 נמצאת במחלקת סיעודי/מורכב. האם סובלת מדמנציה ואחרי ניתוח בבטן. היא בהכרה ולא מונשמת אבל ללא יכולת לאכול ומוזנת ע”י זונדה. לדברי הרופאים היא בשלב האחרון של המחלה (דמנציה/ אלצהיימר) – קשיי בליעה, שיתוק הרגליים חוסר הבנה וחוסר זיהוי הסביבה. לאם מעט שעות “טובות” שמקשיבה למוסיקה ומגיבה בתנועות או בלחש מספר מילים אך רוב הזמן סובלת מכאבים, מפצעי לחץ ונראית אומללה. מספר פעמים הוציאה את הזונדה והחזרנו. כל החזרה כזו מלווה בבכי וסבל רב מצידה. הרופאים הציעו את האופציה שבפעם הבאה שתשלוף את הזונדה לא להחזיר, ובמקום לתת לה עירוי תוך ורידי עם נוזלים ומשככי כאבים. המשמעות ברורה. אנו מתייסרים… מצד אחד ברור שזהו השלב האחרון והיא לא תחזור לאכול, להזיז רגליים, לדבר וכו’. ואנו כואבים לראותה כך עם ידיים קשורות!! ורוצים להפסיק להאריך את סבלה הרב. מצד שני, חוששים שמבחינה דתית, הלכתית אסור לנו לעשות זאת. אנו ממש מתייסרים לראותה בסבלה וחלוקים בדעותינו. אנא… נשמח לתגובתך בנושא. בברכה

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה.

ראשית, אני מבקש להיות שותף עמכם בשעותיכם הקשות, ולחזק ככל יכולתי את התנהלותכם.

אכתוב רק את העקרונות היסודיים, ואם תרצו לדבר אישית, אפשר להתקשר אם דברים לא יהיו ברורים. בנושאים אלה אכן כל מקרה לגופו, וצריך להבין את המצב הרפואי קודם שניתן לקבוע באופן מוחלט מה לעשות במקרה הייחודי.

נקודת המוצא של ההלכה היא כמובן שאין אנו יודעים להעריך את משמעות החיים וכל דקה בהם. לפיכך, ברור באופן חד משמעי שאסור לעשות שום פעילות אקטיבית כדי לקצר חיים. ההלכה רואה בקיצור חיים מעשה הקרוב לרצח, והוא אסור לחלוטין.

אולם, בניגוד לתדמית המוטעית, ההלכה אינה מחייבת את החולה להתייסר, כאשר לא מדובר בתהליך ריפוי, כי אם בסבל נוראי מעצם המשך הקיום. היא מתירה במצבים מסוימים להפסיק טיפול שאין בו תוחלת, ולעבור לטיפול פליאטיבי תומך, המרכך את הייסורים של האדם, ומניח לו ללכת לבית עולמו בנחמה ובכבוד. מדברי הרמ”א בשו”ע עולה כי בשלב מסוים חל איסור של ממש למנוע מהאדם למות, אם כי כמובן מתיחת הקו בין מצב למצב היא מהקשות שבשאלות הפסיקתיות.

יש גם משקל של ממש להבעת רצונות של החולה. אני מבין שככל יכולתה להביע את עמדתה – היא אינה רוצה שיחזירו לה את הזונדה. אם אכן זה המצב – החזרת הזונדה היא איסור !

והטיפול הנכון במצב הזה הוא טיפול פליאטיבי, מיטיב את מצבה, כמובן מתן נוזלים, משככי כאבים וכדו’. אם הדרך היחידה להפסיק את ייסוריה היא מתן מורפיום, הדבר מותר, בשל המטרה הבסיסית של הפחתת הייסורים, וזה גם אם חס ושלום עלול להיות בזה ממד של קיצור החיים.

אדגיש שוב כי אלה העקרונות, אבל כדאי מאוד להתייעץ באופן ספציפי מה לעשות.

שתזכו לשמחות,

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים

אודות צהר לאתיקה

מרכז 'צהר לאתיקה' מיסודו של ארגון רבני 'צהר' מבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה; חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בשני תחומים עיקריים: ליבון סוגיות אתיות מגוונות וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות; ובהשתתפות בתהליך הפיכת התיאוריות האתיות למציאות יומיומית.

קרא עוד