זו דילמה קשה מאוד.
מדוע ?
נקודת המוצא היא שאנחנו מצפים מהשופטים לשפוט משפט צדק. אחד הדברים המיוחדים בתורה הוא מאבק התורה הן בהטיית לב השופט מכוחם של העשירים (נתינת שוחד), אך במקביל גם המאבק נגד הטיית לב השופטים על ידי החלשים – "ודל לא תהדר בריבו". השופטים צריכים להיות משוחררים מכל לחץ, ולקיים "לא תגורו מפני איש". זו גם אחת הסיבות שמשכורתם מובטחת, שלא ניתן כמעט לפטרם וכדו' – ואלו דרכים נכונות. במסגרת זו, גם הפגנה ליד בתיהם של שופטים צריכה להיות אסורה.
עמדה זו יוצרת בעיה ביחס ליכולתם להתיר או לאסור הפגנה ליד בתיהם של פקידי ציבור בכירים אחרים, שהלוא אם עמדה זו תתקבל – הם מוגנים באיסור הפגנה בפני בתיהם, ואילו פקידי ציבור אחרים לא. חייבים לפתור את הבעיה הזו או בהסכמה להחרגה הזו, או באיסור כללי על הפגנה ליד בתיהם של נבחרי ציבור.
כאשר מדובר בשופטים, השאלה העומדת לדיון אינה רק הפגנה ליד בתיהם, אלא בכלל הפגנה בפני בית המשפט, שאף לה יש השלכות מסוכנות של אפשרות הטיית דין. ואכן, בזמן ההפגנה הגדולה לפני שנים רבות נגד בית המשפט העליון סברתי שאין להצטרף להפגנה זו, וכתבתי על כך בעיתון 'הצפה'.
האם יש לעיקרון זה חריגים ? התשובה היא כמובן שכן, מכוח העיקרון שמוזכר פעמים רבות באתר זה שאין דבר מה שהוא נכון בכל מצב ובכל תנאי. ניתן לדבר בעיקר על שני חריגים. ראשון בהם נובע מעצם העובדה שלצערי כן מתקיימות הפגנות ליד בתי המשפט, ואם כן – אסור להחשות כאשר מדובר במצבים חריגים מאוד. ולכן כתבנו על ההפגנה לקראת הערעור על משפטו של מי שהיה רב – שיינברג -. שני בהם הוא כאשר מדובר על הפגנה בדבר מדיניות כללית של בית המשפט, כאשר לא עומד פסק דין ספציפי, אלא שאלות חוקתיות, וגם שם – חובה לשמור על הנושא של ההפגנה ולא להפעיל פעולה כוחנית על שופטים.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה