שלום וברכה
על משלוחי מנות: סכנה גדולה אורבת למצוות כולן. מכל סוג ומכל דרך.
חכמינו הזהירו מפני הסכנה: "…מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות – אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות. היינו דאמר רבא: למיימינים בה – סמא דחיי, למשמאילים בה – סמא דמותא" (שבת פח ע"ב).
המצווה עצמה יכולה להפוך לרועץ.
כדאי לקרוא באתר של צהר לאתיקה את האפשרות שאפילו מצוות כיבוד אב ואם עלולה להפוך לרועץ.
ואכן, גם מצוות משלוח מנות, שביסודו של דבר נועדה לדאוג לכך שלכולם יהיה מה לאכול בחג, וכן כדי להרבות אהבה ואחווה בין הבריות – עלולה להפוך לסיוט, למקום להתגאות בו, לשעבוד יום הפורים אליה, להוצאות עצומות שקשה לעמוד בהן, ועוד.
זה לא נכון מבחינה הלכתית, וגם סובל מליקויים אתיים כלפי מי שמתקשה.
מה אני מציע לעשות ?
אם יש אפשרות קהילתית לקבל החלטות, שמחד גיסא לא יעקרו את המצווה ומטרותיה ממקומה, וגם לא יהפכו אותה לקובץ אקסל, ומאידך גיסא יתמודדו עם תיאור המצב כפי שכתבת אותו – זה הדבר הטוב והנכון לעשותו.
ואם לא – לעשות את זה ברמה האישית. דוגמה לדבר: להכין כמה משלוחי מנות ולצאת עם כל המשפחה לבתים שלהם רוצים להביא משלוח – לשמוח ולרקוד איתם, וכך להתחיל לעצב דרך אחרת.
וזו רק דוגמה אחת מני רבות, ואפשר להפעיל ראש יצירתי.
ועצה אחת: כדאי לשלוח משלוח אחד לפחות למי שלא מצפה לקבל ממך את המשלוח הזה – זו ״סגולה״ נפלאה לשמח, להתיר סכסוכים ישנים, ולהיות נאמן למצוות משלוח המנות במקורה.
כל טוב ושמחה
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
