שלום וברכה
הגבול אינו דק כלל ועיקר, כי אם הוא עבה כעבות העגלה:
לגבי התפילה: יוצרים קודם כל אווירת תפילה רצינית. ביום בו מתפללים תפילה חגיגית באים כולם חצי שעה לפני התפילה ולומדים ענייני תפילה, מתפללים פסוקי דזמרא בקול גדול וכולם יחד (כמנהג הספרדים), מתחילת ברכו ועד לאחר חזרת הש"ץ מתפללים באימה וביראה, ובהלל מנגנים ושרים לקב"ה בתפילה חגיגית, בכלי נגינה, ובריקוד (ואין מפסיקין כדי שלא לפגוע בברכה) לאחר התפילה רוקדים ריקודי קודש, וכך אין התפילה זילות כי אם כבוד שמיים.
לגבי ההכתרה: ישנו גבול עבה מאוד. עיקר הביקורת בהכתרה צריכה להיות ביקורת עצמית ולא כלפי חוץ, ובאהבה ובחיוך ולא ברעות לב ובחיפוש אחר הלבנת פנים. במקום של ספק מחמירים – בכלל בדיני הלבנת פני חבירו ברבים יש להחמיר מאוד. נער הייתי וגם זקנתי והייתי שותף בהכתרות רבות משמחות, מבדרות, נושכות ועוקצות – ולא פוגעות. זה אחד הייעודים גדולים העומדים בפני החראים על ההכתרה, וכשהם מצליחים הם בונים אלטרנטיבה של ממש לזילות ולפריצות שבמערכת הצחוק הישראלית.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- להשתכר בפורים בתקופת קורונה?
- האם מותר לשקר לכבוד פורים?
- האם כלי תקשורת צריך להתנצל במידה ופרסם דברים לא נכונים?
