שלום וברכה,
ראשית, אני מאחל להורייך ימים טובים, ולך ולמשפחתך בריאות ושמחת חיים.
שאלת הקריעה בין החובות כלפי ילדינו ובני זוגנו, ובין החובות כלפי ההורים – היא שאלה נכבדה וכבדה. שכן אנו עוסקים ביסודות העמוקים ביותר של הקיום: כלפי ההורים, ובעיקר לאור העובדה שכיבוד אב ואם הוא חלק מעשרת הדיברות עליהן נכרתה הברית שבין הקב"ה וכנסת ישראל, ובד בבד לאור העובדה שנאמר במפורש "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו…", לאמור: ישנו יסוד גדול של מחויבות וברית שנכרתה בין בני הזוג ובהמשך ביניהם ובין ילדיהם.
מה עושים? מנסים לאזן ולנווט. דווקא בשל היות שני המוקדים – ההורים והמשפחה – כל כך חשובים ויקרים, מנסים אפוא להיות קשורים בשניהם. לא לעבור יותר מהכוחות שלנו. כאמור, המחויבות הראשונה היא לבני הזוג ולילדים שלנו. מתוך מחויבות זו – אנו מתכבדים ומתחייבים גם כלפי ההורים, מנסים לעשות כמיטב יכולתנו, לרתום את המשפחה להיות חלק מהכבוד להורים וכד'.
כל זה במסגרת יכולותינו, בלי לקרוע. אם את לא מסוגלת לעמוד במספר הימים – יש מקום לבחון האם אפשר להמשיך כמובן לעזור להורים, אולם להפחית את תדירות המפגשים, ולבוא פחות פעמים, ועל ידי כך לעמוד הן במחויבות שלך כלפי המשפחה והן כלפי ההורים.
כל טוב ויישר כוח על דרכך
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
