הטיפול בחולים סיעודיים קשישים הוא מורכב מבחינות רבות.
לגבי הזנה:
ככלל, אין למנוע הזנה לכל אדם. כל אדם צריך לקבל את ההזנה הנצרכת עבורו. דרך ההזנה היא החלטה מקצועית (רפואית/סיעודית/דיאטנית), הצוות המקצועי יחליט מהי דרך ההזנה הטובה ביותר, פומית או דרך צינור הזנה כלשהוא. לפיכך, אם לא ניתן להזין פומית, יש להכניס צינור הזנה.
עם זאת, לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל:
1. מטופל שניתן לתת לו הזנה פומית, אפילו מצומצמת, ותוספת נוזלים תת-עורית אם יש צורך. כל זאת בתנאי שלדעת הצוות המטפל , המטופל יקבל כך תזונה המותאמת למצבו.
2. אם לדעת הצוות המטפל הזנה כזו תזיק לו רפואית, תקצר את חייו וכד’.
3. מטופל הסובל ממחלה סופנית ונמצא בשבועיים האחרונים לחייו לאחר שקרסו לפחות שתי מערכות חיוניות בגופו (מה שקרוי בחוק החולה הנוטה למות “חולה נוטה למות בשלב סופי”)
4. במטופל בר-דעת, אין לעשות פרוצדורה נגד רצונו. זאת, ע”פ דעת הרב פיינשטיין (אגרות משה, חושן משפט, ב, עג), שבכל מקרה אין לעשות למטופל בר-דעת טיפול כלשהו נגד רצונו, וכן דעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל.
רוב המקרים המצויים אינם עונים על אף אחת מאפשרויות אלו, ולכן גם מבחינה חוקית (חוק החולה הנוטה למות) וגם מבחינה הלכתית צריך לתת תזונה נאותה, ואם אי אפשר בכלל פומית יש להתקין PEG.
5. כדאי שתעיינו בחוק החולה הנוטה למות תשס”ו-2005. החוק עוסק במפורט גם בשאלתכם.
הרב ד”ר מרדכי הלפרין, מנהל מכון שלזינגר
לקריאה נוספת:
![הזנה בכפיה של אסירים שובתי רעב [נייר עמדה]](https://ethics.tzohar.org.il/wp-content/uploads/2019/04/הזנה-בכפיה-בכלא.jpg "הזנה בכפיה של אסירים שובתי רעב [נייר עמדה]")
כתיבת תגובה