שלום וברכה
כיבוד זכותו של האדם לדרכי אמונתו היא כמו כל ערך אחר. כמו כל ערך אחר, אין משהו שהוא לא מוגבל ואין עיקרון שלא תוחם אותו דבר מה אחר. ובעיקר, כאשר מדברים על חירותו של אדם לעשות דבר מה צריך לבחון האם הדבר אינו פוגע בזכותו של אדם אחר.
התביעה להזיז קלדניות ממקומן פוגעת. היא פוגעת מעצם ההתייחסות לאישה כאל סיכון; היא פוגעת בשל התביעה להזיז אדם ממקומו; היא פוגעת במקצועיות שלהן ובדרכי תפקודן; וניתן לסמן עוד רמות של פגיעות. על כן, זכותו לתבוע את ההתייחסות לאמונתו הדתית נבלמת מול זכותן. וגם זכות הציבור נמצאת כאן שאינו רוצה כציבור לחיות במרחב ציבורי שלטוני שזו תהיה עמדתו.
הדבר היחיד שהייתי מתחשב בו בהקשר זה, ועל כך כתבתי, הוא שהוא הצד החלש בכל הסיפור מול המדינה. לא מול הנשים. ולכן, במקום שיש בו פערי כוחות – צריך להתחשב בכך. אבל בצורה מוגבלת מאוד, ולא כחלק מעמדה כללית ביחס לנשים במרחב הציבורי.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת: