שלום וברכה
קשה מאוד לענות על שאלה זו.
שכן אין מדובר בנושא אובייקטיבי, אלא בנושא שיש לו משקלים סובייקטיביים, ושאלות הקשר ותוכן ורקע גדולות מאוד.
ההומור הוא כלי עצום.
ככזה, הוא יכול להיות דבר מה בונה בצורה בלתי רגילה: בונה את השמחה, בונה את האירוניה העצמית המובילה למעט ענווה, בונה את היכולת להוכיח את עצמי ואת אחרים בלי לעורר כעס, בונה מבט מחוייך יותר על העולם, ועוד ועוד.
ככזה, הוא יכול להיות דבר מה הרסני, פוגע, משפיל, ובעיקר – מערער ומנפץ. אין משהו שלא ניתן לצחוק עליו, ולהפוך אותו לבעל משמעות נוראה.
על כן, נראה לי כי הדבר הנכון הוא לא לנסות לענות על שאלה ביחס להומור, אלא ביחס לתוצאה שהוא מביא אליה – לאמור: אם הוא מרומם את המציאות, מחויך, משפיע לטובה, מעורר וכדו' – הוא מצוין. לאחד מאבותינו קוראים "יצחק".
ואם הוא מביא לתוצאה ההפוכה – אזי הוא נורא.
וכך אנו בונים עולם מחויך יותר ומפוייס יותר, ופתוח יותר, ומאפשר יותר, ובד בבד – לא הורסים.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
