בית » שאלות » אתיקה דתית » הומור על נושאים רציניים

הומור על נושאים רציניים

שאלה:

שלום

קראתי פיליטון על המתרחש בבית הכנסת בתפילת ליל שבת, ששיקף את המצב ומשעשע ביותר.
לא היה במאמר הנ”ל שום דבר מבזה או לועג, וזו גם לא היתה מטרתו, ובוודאי שלא המטרה שלי כשקראתי את הקטע.
פשוט קצת הומור בריא.

מאידך, בתוכי עלה קול של שלא מרשה לצחוק על שום דבר שבקודש.
בעצם כל כתיבה הומוריסטית יש בה צד של חשיפת חולשה מסוימת במישהו או במשהו.

האם יש בכך בעיה?
האם יש דברים שהם פשוט מחוץ למשחק של ההומור?
האם אסור לראות את הקומי שבדבר, גם אם הוא דבר שבקודש?
וכן על נושאים קשים אחרים כגון שואה או מלחמה?
אופנת המ”מים, למשל, מציגה בניסוח משעשע תופעות, שחלקן אולי שייך לעולם התורני, הדתי.
וכו’. אפשר להביא עוד דוגמאות רבות.

הרב יכול לתת קו מנחה להתייחסות לנושא?
תודה.

השאלה פורסמה לראשונה באתר מורשת

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

קשה מאוד לענות על שאלה זו.
שכן אין מדובר בנושא אובייקטיבי, אלא בנושא שיש לו משקלים סובייקטיביים, ושאלות הקשר ותוכן ורקע גדולות מאוד.

ההומור הוא כלי עצום.
ככזה, הוא יכול להיות דבר מה בונה בצורה בלתי רגילה: בונה את השמחה, בונה את האירוניה העצמית המובילה למעט ענווה, בונה את היכולת להוכיח את עצמי ואת אחרים בלי לעורר כעס, בונה מבט מחוייך יותר על העולם, ועוד ועוד.

ככזה, הוא יכול להיות דבר מה הרסני, פוגע, משפיל, ובעיקר – מערער ומנפץ. אין משהו שלא ניתן לצחוק עליו, ולהפוך אותו לבעל משמעות נוראה.

על כן, נראה לי כי הדבר הנכון הוא לא לנסות לענות על שאלה ביחס להומור, אלא ביחס לתוצאה שהוא מביא אליה – לאמור: אם הוא מרומם את המציאות, מחויך, משפיע לטובה, מעורר וכדו’ – הוא מצוין. לאחד מאבותינו קוראים ”יצחק”.
ואם הוא מביא לתוצאה ההפוכה – אזי הוא נורא.

וכך אנו בונים עולם מחויך יותר ומפוייס יותר, ופתוח יותר, ומאפשר יותר, ובד בבד – לא הורסים.

האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?

כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

2 תגובות על “הומור על נושאים רציניים”

  1. עודד הגיב:

    מהו אותו תחום שהשואל מכנה בשם ‘קודש’. האם לא חדרו פנימה עניינים או אנשים המבקשים מחסה וחסינות תחת מטרית ה’קודש’ ומחוללים בו זיוף?
    צריך להבדיל היטב בין הומור, סאטירה, ביקורת, לבין זלזול. הראשונים עניינם טוב וראוי, הזלזול מבקש להרע ולפגוע.

    ויש בעיה אחרת, קשה. הרמב’ם טוען כי ‘אין בטבע ההמון לסבול את אמתות הדברים כפי שהם’ [מו’ה ג כז, תחילת הפרק].
    משמע שרוב הציבור אינו יכול לסבול את האמת משום חולשת הנפש שלו, אבל הוא בטוח בהחלט שאמונותיו הפחותות הן הן האמת המלאה. והוא דורש שכולם יתאימו עצמם לרמתו ולא יפגעו בצפורי נפשו. כך אנחנו מגיעים לחיי קומונה כפויים שרעיונותיה מפוקפקים, אינם נכונים, אבל כל ביקורת המבקשת לקדם את הציבור הזה נתפסת כפוגענית ופסולה.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הדברים שכתבת נכונים גם לדעתנו. צריך להבחין בין החשיבות הגדולה של הביקורת וקבלתה, לבין הדרכים הבלתי ראויות לאמירתה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים