שלום וברכה
ראשית, אני מניח שהכוונה היא ל"פוליטקלי קורקט", לאמור: תרבות המכתיבה צורה מסוימת של שיח.כמו הרבה דברים אחרים – היא נוצרה מתוך כוונות טובות. שלא לפגוע. שלא לנהוג בגזענות. להתחשב. להקשיב וכדו'.וכמו הרבה דברים אחרים – כוונות טובות לא בהכרח מולידות דברים טובים.התרבות הזו נהפכה לתרבות משתלטת, מזויפת, מעצימה את "אחד בפה ואחד בלב", משתיקה את מה שלא נראה בעיני מי שמפעיל כוח כדי לאכוף אותה, וכדו'.לכן, אם ניתן אכן להשתמש בשפה שהיא שפה רכה, לא פוגענית, קורקטית – ועדיין לומר את האמת של כל אחד, גם אם היא לא נראית בעיני אחרים – כדאי מאוד לאמץ את השפה הזו.אולם אם מחירה של השפה הוא שיטוח הדיון הציבורי והעלמת דעות שאינן מתיישבות עם דעתם של בעלי הכוח – עדיף לוותר עליה ולומר אמת.הדבר מאוד מזכיר את הסוגיה בתחילת מסכת פסחים, לגבי היחס שבין לשון נקיה (ובהקשר שלנו: הפוליטקלי קורקט), ובין לשון מדויקת, כאשר מהסוגיה עולה אכן כי יש חשיבות ללשון נקיה, אולם אם היא פוגעת בדיוק – הדיוק עדיף.
כל טוב
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
