זו שאלה מעניינת מאוד.
לכאורה, אנחנו לא מוצאים בהלכות מינוי שופטים קשר כלשהו לייצוג. המקור היפה שהבאת הוא המינוי הראשוני של משה רבנו במדבר, אולם ככל הידוע לי זה היה רק בשלבי ההליכה במדבר, ששאלת השבטיות הייתה מרכזית בה, אך שיטה זו לא נכנסה להלכה כהלכה מחייבת לדורות.
הדבר כנראה נובע משתי סיבות: ראשית, יש מסלול ייצוגי אלטרנטיבי, והוא "זה בורר לו אחד", וממילא בדיני ממונות קיימת אפשרות לשופטים הנבחרים על ידי הצדדים. סיבה שניה היא כנראה הציפייה כי השופטים יהיו אנשי אמת, שונאי בצע וכדו' – ואז אין חשיבות לייצוג כי הם מתנהלים באמת וביושר, ואינם מוטים.
אולם, אנחנו כן מכירים במקורות את העובדה שיש בית דין לכל שבט ושבט. ממילא נראה כי בנושאים רבים מדובר ביותר מייצוגיות – ממש בשיפוט עצמי של השבט. ולכן, סביר להניח כי גם כאשר מדובר במינוי לסנהדרין – אולי לא הייתה ייצוגיות ממוסדת, אך למעשה הסנהדרין מורכבת מהשופטים הבולטים שבכל שבט.
האם אפשר שימסדו את הייצוגיות? הנימוקים שהבאת הם נימוקי כבדי משקל, לשני הכיוונים: גם המודעות שלנו שאובייקטיביות טהורה אינה אפשרית, וממילא יש חשיבות לייצוגיות; גם בשל העובדה שכוחו העיקרי של בית הדין הוא באמון הניתן בו, ואמון זה יינתן למערכת ייצוגית.
אולם, אין לטשטש בין מינוי הדיינים ובין העמדות שהם יבטאו. הסיבה לכך היא שבית הדין העליון, ולהבדיל – כמוהו בג"ץ – נועד להיות בלם ומאזן לעמדת העם, ומציל אותו מעריצות הרוב. אם נתבע כי בית הדין או בית המשפט ייצג את עמדת העם – כלל לא צריך אותו, כי את זה עושה השלטון שהוא המבטא את רצון העם. בהקשר של מדינה דמוקרטית – בג"ץ נועד כדי לאפשר למיעוט הנפגע מעריצות הרוב לבלום את הפגיעה בו!
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
