שלום וברכה
זו שאלה מעניינת מאוד, שקשה מאוד להשיב עליה, כי ככל הידוע לי – היא לא נידונה מעולם על ידי הפוסקים, וגם אין לנו מסורת על שאלה מעין אלו. הבה ננסה ללמוד את דרכי הסוגיה ביחד:
א. קיים איסור לצער את בעלי החיים. איסור זה הוא גם איסור ישיר, לחלק מהפוסקים הסוברים שצער בעלי חיים הוא מדאורייתא, אך גם נמצא בשורשן של מצוות רבות אחרות, לאור דברי הראשונים, כגון במצוות שילוח הקן, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ועוד.
ב. הבסיס לאיסור הזה הוא כפול: ריבונו של עולם הוא גם אלוהי החיות, ועל כן מצווה להימנע מלגרום להם צער (רמב"ם); דמות האדם היא דמות של מי שאינו מצער בעלי חיים, כחלק מהתמודדות של האדם עם האכזריות הקיימת בו (רמב"ן). יש גם סיפורים בחז"ל, כגון זה על ייסוריו של רבי, בשל האטימות שהתגלתה בדברים שאמר כלפי בעלי חיים.
ג. כאשר אנו עוסקים בסוגיית היחס לבעלי חיים מול הצרכים של האדם – התשובה אינה בינארית, אלא מחייבת ללכת בשתי הדרכים גם יחד: אמנם, צרכי בני האדם קודמים, ועל כן מותר (בהקשר בו אנו דנים) לעשות ניסויים בבעלי חיים לטובת בני האדם, אולם הדבר אינו פוטר את האדם לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את צער בעלי החיים, כפי שהיא מצווה לעשות.
ד. האם הדבר מחייב להנדס אותם גנטית כדי שלא יסבלו? קשה להניח שההלכה מחייבת דבר כזה, שכן בדרך כלל ההלכה לא פונה אל תהליכים כה אגרסיביים של שינוי הטבע לצורך השגת השגיה. כך לדוגמה, היא אינה מצווה על PGD כדי לקיים מצוות פרו ורבו בבן ובת, או אפילו על IVF כדי ללדת בכלל.
ה. האם ראוי לעשות כך? זו דילמה, כי מול העובדה שבעלי החיים לא יסבלו, שזה כאמור יסוד בתורה, קיים גם החשש המתמיד מתוצאות הנדסה גנטית לקיומו של העולם, לבטיחותו ולתהליכים העלולים להיווצר כתוצאה משימוש לא מבוקר בתהליכים אלה.
ו. נראה אפוא כך: אם הסבל הוא אכן קשה מאוד, והרקע המדעי סובר כי מדובר בפעולות גנטיות שבטיחותן רבה והן נבחנו בצורה מדעית – יהיה נכון לעשות כך (כאמור, לא חובה), אלא אם כן יש מרכיבים נוספים לסוגיה אותם לא שקלתי.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
