שלום וברכה
בשעה שהגיע הרמב"ם בספרו להלכות רוצח הוא הכתיר אותם בכותרת: "הלכות רוצח ושמירת הנפש".
בכך הטמיע הרמב"ם את המצוות שעוסקות לא רק באיסור הריגה ושפיכות דמים, כי אם גם בחובה לשמור את הנפש, כגון לעשות מעקה, שלא לשים דמים בביתנו ועוד. הוא גם הקדיש לזה פרקים בתוך ההלכות עצמם, והרחיב את המצוות האלה הרבה מעבר לבית הפרטי של אדם:
"אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנ' (דברים ד' ט') השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים" (שם יא, ד).
אנחנו חייבים אפוא להישמר באופן אקטיבי מפני גרימת נזק עם הנשק שלנו. אין מדובר בחשש רחוק בלבד, ואין אחד בתוכנו שאינו מכיר מישהו שנהרג או נפגע קשות משימוש לא ראוי בנשק.
החוק אפוא אינו רלוונטי כאן. מדובר בחובה מצוותית, שכמובן נוגעת גם בחובה המוסרית והאנושית, לשלוט בנשק, למן דרכי הבטיחות בשימוש בו, ועד הוראות פתיחה באש והמצבים הקיצוניים מאוד שבהם מותר להשתמש בו.
עשה זאת אפוא ומנע שפיכות דמים.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר