שלום וברכה
מוסריות פשיטת הרגל היא סוגיה מאתגרת. ומדוע? כיוון שמחד גיסא, אם אנו שומרים על הטוהר המוסרי והאתי, המחייב החזרת כל החובות – העמדה המוסרית הזו היא חסרת תוחלת, שכן אין שום סיכוי שהחוב יוחזר, ואנו משעבדים את חייו של החייב ללא כל מוצא. ההלכה מכירה במצב הזה בדרכים שונות. היא אמרה "מסדרים לבעל חוב", שמיטת כספים וכדו'.
מאידך גיסא, הלווה הלא-אחראי, ולפעמים הנבל, מקבל פרס הפוטר אותו מחובותיו, והמלווה או מי שחייבים לו נותר לא רק בלי כסף, אלא גם במצב בו הוא רואה את החייב לו משתחרר – וחי חיים רגילים לחלוטין.
מה עושים במצב כזה? פשיטת רגל אפוא היא תלויה בנסיבות. אם הלווה הסתבך נגד שאיפותיו, הוא היה רוצה להחזיר אבל באמת אין לו – אין טעם של ממש להותירו עם עול חובותיו, ונראה כי הדבר הנכון לעשות הוא להכיר בפשיטת הרגל. אולם אם מדובר בכלי שמנוצל לרעה על ידי חייבים, והם למעשה עושים עוול גדול ומתחמקים מהחובה המוסרית שלהם להחזיר את כל החובות – זהו אכן מעשה לא מוסרי.
כל טוב, "ונא אל תצריכנו ה' אלוהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם".
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
