שלום וברכה
אני מבין היטב את הכאב הגדול על המצב הזה. אך לצערי איני מוצא לו פיתרון.
ההלכה מתירה לחברה לבנות את שיטת הפיצוי שלה בדרכים שונות. בוודאי שהיא מתירה למדינה לבנות שיטת ביטוח לאומי בו גם עצמאיים מקבלים פיצויים על מצבים כאלה; מאידך גיסא, היא גם מתירה למדינה לטעון שזה חלק מתוכנית עיסקית של עצמאיים, שצריכים לקחת בחשבון גם את העובדה שייתכנו אסונות כאלה בהם לא יוכלו לעבוד וכדו׳.
זה אמור להיות חלק מהעיסוק הפוליטי, בו מפלגות מייצגות עמדות שונות בתחום זה, וישנה הכרעה חוקית, שההלכה מקבלת כ״תקנות הקהל״ בתחום זה.
אני מעריך שאם המצב חס וחלילה יחמיר ייוצר מנגנון פיצוי גם לעצמאיים, והוא לא יהיה צדקה, אלא דרך של ניהול מדינה, וזאת משתי סיבות: גם בשל העובדה שיש צורך בביטוח לאומי גם לעצמאיים, וגם בשל העובדה שזה אינטרס של החברה שהעצמאיים לא יתמוטטו, כי הם חוט השידרה של קיומו של המשק.
כל טוב, וציפייה לימים טובים יותר.
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת: