שלום וברכה
יישר כוח על הרגישות המוסרית ועל האחריות.
ואכן, כפי שכתבת, אנחנו חייבים לבחון את מעשינו האם אנחנו חס ושלום עוברים על “ולפני עוור לא תתן מכשול”, כפי שאמרו חז”ל:
“ולפני עור לא תתן מכשול לפני סומא בדבר בא ואמר לך בת איש פלוני מה היא לכהונה אל תאמר לו כשירה והיא אינה אלא פסולה, היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר לו צא בהשכמה שיקפחוהו ליסטים, צא בצהרים בשביל שישתרב, אל תאמר לו מכור את שדך, וקח לך חמור, ואת עוקף עליו ונוטלה ממנו” (ספרא קדושים פרשה ב סוף פרק ג).
אולם, הסיום של הברייתא חשוב מאוד:
“שמא תאמר עצה טובה אני נותן לו? והרי הדבר מסור ללב, שנאמר ויראת מא-לוהיך אני ה'”.
לאמור: הדבר מאוד תלוי בנסיבות.
במקרה שבו אתה עוסק יש שני יסודות חשובים הדומים לדברים “מסורים ללב”:
א. מדובר במקרה של שקיפות מלאה, לאמור: הוא יודע שאתה עו”ד של חברת הבנייה. לכן, אין הוא עיוור.
ב. המדיניות של החברה צריכה להיות עיסקה הוגנת. צריך לזכור שאתה לא שופט, שאסור לו להיות נוגע בדבר, אלא נותן שרות של החברה לצורך העיסקה. אם ההוראות שאתה מקבל מהחברה הן לפעול נגד הלקוח – זה כמובן אסור, אולם אם ההוראות הן לעשות עיסקה שכל הצדדים יהיו מרוצים ממנה (גם אם נטייה לטובת החברה, אולם היא שקופה) – הדבר מותר.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה