שלום וברכה
נקודת המוצא של העמדה האתית היא שעל האדם לעמוד בדיבורו. מדרש ההלכה ביטא זאת כך: "…אלא לומר לך: שיהא הן שלך צדק, ולאו שלך צדק!" (בבא מציעא מט ע"א).
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במשיכת התחייבות שפוגעת באחרים. אנו מוצאים התייחסות לכך לדוגמה בדברי הביקורת של חז"ל על שבעים הזקנים שהתחייבו לבוא עם משה רבנו לפרעה, ונשמטו:
"ואחר באו משה ואהרן, היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא ובאת אתה וזקני ישראל, אמרו רבותינו הלכו עמהן הזקנים והיו מגנבין את עצמן ונשמטין א' א' שנים שנים והלכו להן כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה לא נמצא אחד שכן כתיב ואחר באו משה ואהרן והיכן הזקנים אלא שהלכו להן, אמר להם הקדוש ברוך הוא כך עשיתם חייכם שאני פורע לכם, אימתי בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה החזירן הקדוש ברוך הוא… (שמות רבה ה, יד)".
ונראה פשוט כי מבחינה אתית החתימה הראשונית מחייבת, ואסור לאדם למשוך את חתימתו.
אדגיש כי כמו בכל סוגיה אתית – גם לעיקרון זה יש גבול, וצריך לבחון האם במצבי קצה גובר עיקרון אחר על העיקרון הזה. אולם זו נקודת המוצא המוסרית הבסיסית, וזו צריכה להיות דרכו של איש אמנה.
כל טוב
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
