שלום וברכה
אין דבר שבעולם שאינו נפגש עם יסודות הלכתיים, ואין דבר שבעולם שלא ניתן להשתמש בו לטוב מאוד או לרע מאוד. בוודאי שהבינה המלאכותית, שכנראה מהווה מהפכה ענקית של ממש בקיומו של האדם בעולם, עשויה להיטיב מאוד, ועלולה להרע מאוד.
הממשק שבין ההלכה ובין הבינה המלאכותית הוא אין סופי. סוגיות כמו אחריות, גניבת דעת, זכויות יוצרים, מצגי שווא, ועוד ועוד הן סוגיות שיש להן משמעויות הלכתיות גדולות מאוד. הדבר נוגע גם לדוגמה שנתת, והיא פסיקת ההלכה. כתבתי בעבר דבר מה קצר, על התייחסות לבינה המלאכותית כאל חברותא.
מידי פעם, מחשבות על הבינה המלאכותית, ועל התורה, לימודה, האתיקה, האנושיות, והמשמעויות.
הבינה המלאכותית יכולה להיות חברותא מצוינת. היא יכולה להציע אפשרויות שונות להבנת הסוגיה, הנושא, התשובה.
לפשט ולנתח. להתווכח. לחבר את הסטטיסטיקה של ההבנה.
אפשר לבקש ממנה הסבר, פסק, הצעת לימוד, ניתוח, סיכום –
תוך מודעות לכך שהיא למדה גם את החסרונות שלנו: היא לא תמיד אמינה, ולעתים היא מציגה שטויות בביטחון מוחלט.
ובד בבד, שני דברים אין היא יכולה להחליף – אותי, ואת החברותא.
בסופו של דבר האינטואיציה הפנימית והנשמה הפנימית אינה קיימת בה, והיא גם לא יכולה להחליף את הקשר הבינאישי, המבט בעיניים, השותפות.
וזה נכון גם ביחס לפסיקת הלכה.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
