שלום וברכה
ראשית, אני מבקש להביע הערכה מרובה לגבי מה שאת עושה למען אחותך.
כיבוד רצונו של אדם הוא כמובן יסוד גדול מאוד. על כן, נקודת המוצא של שאלות מעין אלה היא ניסיון לכבד את רצונה ולהשיב אותה לביתה. אם הדבר אפשרי – זה הפיתרון שצריך לעשות.
אולם, אם הדבר אינו אפשרי, כי אין בנמצא מי שיטפל בה, וגם הפיתרון של עובדות זרות אינו ריאלי – למעשה אין שתי אפשרויות, אלא אחת בלבד, והיא לדאוג לשלומה ולטובתה על ידי סידור מוסדי קבוע. נראה מדברייך שאין היא יכולה לטפל בעצמה כלל, והיא עלולה להימצא בסכנה עצמית גדולה. זה המקום שבו אנו נאלצים ממש ליטול אחריות על הקרובים לנו, ולעשות את הדבר הנכון והראוי.
כדי להסיר ספק, התשובה הזו מתייחסת לעמדה שלך כלפייך. אולם כדאי מאוד להתייעץ עם גורמי מקצוע, וכן לזכור כי לעתים יש צורך בהיתר משפטי לעשות כך. מה שכתבנו אפוא נוגע להתנהגות האתית שלך ביחס לאחותך.
כל טוב ושוב יישר כוח
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- דמנציה מתפתחת – איך מדברים על זה?
- ממתי נכון לראות באדם עם דמנציה כמי שיש לקבל הכרעות עליו – בלעדיו?
- האם לכפות טיפול שיניים על אבא עם דמנציה?
