שלום וברכה
ראשית, יישר כוח על העבודה החינוכית שאת עושה, וחיזוק ואימוץ בשעות הקשות האלה.
ביסוד הדין, את לא חייבת לעשות את העבודה הזו. אדם אינו חייב לעשות פעולה שלא התחייב עליה, שאינה חלק מעבודתו, שהיא על חשבון חופשתו, ובוודאי במצבים שהיא מזיקה לו וליכולת שלו להיות עם משפחתו ועם ההכנות לפסח.
לפיכך, למנהל בית הספר אכן אסור ללחוץ ואסור לכפות לעשות את הדבר הזה. ראשית, מבחינה הלכתית משפטית. ברם מעבר לכך, אנו מוצאים בהלכה שגם כפייה מצד "לא נעים" היא כפייה, כגון הדברים החמורים של הרמב"ם, שקצת קשורים למצב הזה: "…ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא, ואלו הן: (א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותו" (הלכות תשובה ד, ד,).
השיח של המנהל צריך להיות בקשה. לא דרישה. לא תביעה. לא הפעלת לחץ מוסרי. בקשה. ואז כמובן כדאי שבמסגרת היכולות המוגבלות שלנו – לעשות את מה שאנחנו יכולים, לאור המצב הקשה. ברם, הדבר תלוי בנו, ברצון שלנו, ביכולת שלנו, במגבלות שלנו.
מה כדאי לעשות? בדרך כלל לכל מנהל יש מישהו שהוא מקשיב לו, ויש לו את היכולת לומר למנהל גם את הדברים שהוא לא שמח לשמוע. כדאי לדבר איתו, ושיפנה את אוזן המנהל למציאות הזו, ואז אפשר שהכל יהיה רך יותר, במסגרת הרצונות, האפשרויות והמגבלות.
כל טוב וחג שמח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
