שלום וברכה
אלו שאלות כבדות משקל, והן לא פשוטות כלל ועיקר. מדובר בדילמה, ומטיבה של דילמה – יש טיעונים כבדי משקל לכאן ולכאן. כיוון שאתה כתבת את הנימוקים לצד אחד – אני אכתוב את הנימוקים לצד השני, אך אדגיש שוב שאני עושה כך לא בשל דחיית הנימוקים שלך, אלא בשל העובדה שיש טענות חזקות גם לצד השני:
א. ההנחה כי אם יותר למכור להשתלה מן המת – יהיו יותר אברים, היא הנחה מפוקפקת, שכנראה אין לה על מה שתסמוך. ההערכה של העוסקים בדבר היא בדיוק להפך: לצורך כסף לא ימכרו את הגופה, ובמצב כזה גם לא יסכימו לתרומת אברים אלטרואיסטית (כי זה הפך להיות ממוסחר), ודווקא כאשר מדובר בתרומות אלטרואיסטיות מסכימים יותר. השנה, לדוגמה, בישראל – כ-2/3 מהמשפחות הסכימו לתרום בזמן אמת.
ב. ברם, אתה צודק שהדיון האתי חייב להתנהל בהנחה שהמכירה הייתה מעלה את מספר הגופות הזמינות להצלת אברים. וכאן יש כמה נימוקים – אלך ראשית בסדר שלך:
ג. אמנות בינלאומיות אינן נכונות רק כדי למצוא חן בעיני אומות העולם. הן מצילות חיים! אנחנו חלק ממארג בינלאומי של אברים, וכשיש במדינה מסוימת אברים שהם לא צריכים – ומתאימים לחולה מסוכן בישראל, הם נותנים לנו אותו. מדינה הסוחרת באברים מוצאת תחת קלון ממארג זה, כך שלמעשה ימותו הרבה אנשים בגלל זה (ככל הזכור לי, ב-2018 הגיעו לישראל כ-35 אברים מצילי חיים, שזה המון). השאלה היא אפוא מי מתיר למדינה לא לחתום על אמנה זו.
ד. האמנות הבינלאומיות אף הן לא גזרה משמיים, אלא הן החלטות של בני אדם, שהגיעו למסקנה שמכירת גופות היא מעשה שלא ראוי לעשותו. הדבר פוגע בקדושת גוף האדם וביחס אליו. אם אברים נתרמים כתוצאה מעולם רוחני של חסד – זה עילאי; אם הגופות נמכרות – זה מדרדר את מעמד האדם. זו עמדה המתאימה מאוד לעמדת ההלכה, בדבר קדושת הגוף גם לאחר המוות, ואי-הפיכתו לנושא למסחור.
ה. תאוות הכסף תביא מהר מאוד לבעיות קשות מאוד. אמנם, גם את טיעון המדרון החלקלק הזה צריך לסייג (ראה למשל כאן), אולם לא ניתן להתעלם מכך.
ו. אתה הצודק מאוד בשאלת מעמד המשפחות, אולם זה לא קשור לדיון הזה – זו שאלה גם ללא מכירת גופות מה פתאום המשפחה קובעת.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה