שלום וברכה
השאלה שאתה עוסק בה היא בעלת משמעויות אתיות ומוסריות יהודיות רחבות היקף, וצריך להתאים את המשמעויות השונות למקרים ספציפיים.
באופן עקרוני, צריך להתבונן על ארבעה מרכיבים:
א. הנקמה היא אחד מהיסודות האנושיים הקיימים בתוכנו. התורה שאסרה "לא תקום ולא תטור" התבארה על ידי פרשני המקרא ופוסקי ההלכה כעוסקת בתחום מצומצם, שהוא התחום הממוני, ולא כאוסרת את עצם הרצון בנקמה. יש חשיבות בכך שיש דין ויש דיין.
ב. מאידך גיסא, נקמה היא בעייתית משתי סיבות. סיבה ראשונה היא העובדה שהיא לא נעצרת. נקמה נענית בנקמה על הנקמה, ומדובר במעגל ההולך וגובר, ומביא בכנפיו אפשרות של התדרדרות לתהום עמוקה.
ג. סיבה שניה היא העובדה שהיא גורמת נזק גם לנוקם. הוא מתמלא כעס, הוא מתמלא חרון אף, הוא ממשיך לשאת את הפגיעה ואת הצלקות ולא נותן אפשרות ריפוי. זה אמנם לא שיקול אתי ישיר, אבל גם אותו יש לקחת בחשבון.
ד. בסופו של דבר, צריך לבחון מה יכול באמת לשנות את המציאות, ולהפוך אותה לטובה יותר. האם העובדה שנעשה לו רע בחזרה, או לקיים את עצת ספר משלי: "אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם" (משלי כה, כא).
כדאי לקרוא את המאמר על פרשת השבוע פנחס, שנכתב על הנקמה:
ומכאן צריך להחליט בכל מקרה לגופו מה נכון לעשות.
כל טוב ושלום
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
