שלום וברכה
אחלק את תשובתי לשני חלקים.
חלק ראשון הוא ציטוט מדברים שנכתבו על ידי בדיון פנימי בין רבנים, בלי להתייחס (ככל הניתן) למציאות הקיימת:
א. שנים רבות אני כותב על כך שהמנדט של נבחרי הציבור אינו שלהם. הוא של הציבור.
ב. גם הטיעון של "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" אינו טיעון תקף. ראה כאן.
ד. מובן הדבר שהציבור הבוחר נותן לנבחרים אפשרויות תמרון, וויתור ופשרה. זה טיבה של שלטון קואליציוני. אולם אין במתן רשות זו מתן רשות לסיבוב של מאה ושמונים מעלות.
ה. דברים אלה כתבתי לראשונה בשבוע של רצח רבין, בעיתון הארץ, על כך שלרבין לא הייתה סמכות אתית מוסרית למשא ומתן על הגולן, בשל דבריו לפני הבחירות. מאז לא שיניתי את העמדה הזו, ואני סובר אותה לאורך כל הדרך.
ה. הטיעונים האלה הם טיעונים עקרוניים מוסריים ואתיים. אולם, לא ניתן לחוקק חוק כזה, כיוון שתמיד יתעורר דיון האם זו הפרה מהותית אם לאוו, ואז מי שייקרא להכריע הוא בית המשפט, ומשמעות הדבר היא הכנסת בית המשפט לעומק העומקים של הפוליטיקה המעשית.
ו. האם עיקרון זה נכון בכל מצב ובכל תנאי? כיוון שמצאנו בהלכה גם התרת נדרים וגם שאלת שבועות – לא ניתן לומר כך. לא זו בלבד, אלא שבכלל אין שום עיקרון שהוא נכון תמיד בכל מצב ובכל תנאי. שום דבר. במצבי "אונס"; במצבים של הבטחות סותרות; במצבים שאין אלטרנטיבה כלשהי וכדו' – צריך לבחון את הדברים. אולם נקודת המוצא היא כאמור לעיל.
חלק שני:
אנחנו לא עוסקים עכשיו בנושא הזה כי במקום להיות דיון אתי – הוא יחולל, ויהפוך לדיון פוליטי, שבה הצדדים רותמים את האתיקה ואת ההלכה רק כדי לשרת את האינטרסים הפוליטיים שלנו.
לדוגמה: הלוא חלק גדול מאלה שלוחמים במפלגת "ימינה" טוענים כלפיה כי אם הייתה מודיעה אחרת – היו שני עריקים מ"תקווה חדשה", והלוא זו בדיוק אותה עבירה?
וגם סיפורים מהעבר (המעבר של גנץ).
כלומר: העמדה האתית אינה עומדת במוקד, אלא כל אחד מגייס את האתיקה לצד שהוא מאמין בו.
כיוון שמבחינה אתית אין הבדל בין המקרים, ובכולם מדובר בהבטחת בחירות עקרונית ומהותית, ולא בדבר שניתן לראותם כתמרון פוליטי לגיטימי שהוסכם על ידי הבוחרים מעצם השיטה הקואליציונית – אין לנו עניין לעסוק במפלגתיות, ולא היה לנו עניין לעסוק בכך בכל המקרים הקודמים, ואנחנו נמשיך לעסוק בעקרונות האתיים בלבד.
כל טוב
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
