שלום וברכה
בשעה שאדם נפגע – אנו כמובן מתחילים באמפתיה כלפיו. אין לנו עניין לפגוע בבני אדם.
ברם, החובה מוטלת גם עליו. שהלוא היא לא אשמה בכך שהיא בבידוד – ועל כן אין לה במה להיפגע. דברים שאדם לא אשם בהם הם לא סיבה להיפגע. העובדה שהיא חייבת בבידוד והיא שומרת עליו – צריכה לחזק אותה. היא עושה את הדבר האחראי, מקפידה שלא לפגוע בציבור, וזו התנהגות מוסרית וערכית, וכמובן מחייבת מצד ההלכה. העובדה שהילדים שלה עלולים לסכן את הילדים האחרים בגן – אף היא לא פוגענית. זו לא אשמתה. אולם זו כן אחריותה שלא לעשות כך. והיא צריכה להיות שמחה על כך.
אולם, היא כן יכולה לטעון שההוראות לא קבעו שלא לשלוח ילדים לגן, ועל כן מותר להורים לבקש, אולם לא לתבוע את הדבר, כל עוד ההוראות אינן כאלה. גם לדבר הזה יש אינטרס ציבורי – שלא ליצור שיתוק מוחלט של חיינו, כך שצריך לשקלל את הכל.
על כן, אין מקום להיפגע, ומותר לבקש ממנה את הדבר, והיא גם רשאית להחליט שהיא לא מסוגלת לעשות זאת, ואולי להפך – בשיח כן ופתוח תימצא הדרך היותר טובה כדי שכולם יעשו ביחד את הדבר הנכון.
כל טוב ורפואה שלמה
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
- האם להלשין על חבר עם חשש לקורונה?
- מה לעשות עם מפרי בידוד?
- סערת הקורונה – מה עושים?
- נגיף הקורונה – מבט אתי
- פרסום שמות של הנמצאים בבידוד
