שלום וברכה
אני מבין היטב את ההתלבטות, ואת הדילמה הגדולה.
הצורך של העמותה בהבנת המצב הכלכלי של האדם – מובן מאוד. העמותה מופקדת על כספי ציבור, היא חייבת לדאוג שמשאבי הציבור לא ילכו למי שאינו זקוק להם; לא זו בלבד, אלא שחז”ל הקפידו מאוד על הנהנה מצדקה ואינו זקוק לה, ועוד נימוקים.
ואף על פי כן, נראה שעל פי ההלכה אסור לך למסור את המידע הזה. הוא לא שייך לך – הוא שייך לאותו אדם; המידע הזה הגיע אליך ממנו, והופקד אצלך בנאמנות. זה הבסיס לכל הדינים של סודיות רפואית, “לא תלך רכיל בעמך” בהוראה של “הולך רכיל מגלה סוד”, ועוד ועוד.
ואכן, הדרך הנכונה במצב זה היא לפנות אליו. אם לך לא נעים לעשות זאת – זה מובן מאוד, ואתה באמת לא חייב לעשות זאת. זו צריכה להיות פניה של העמותה, באומרה כי כדי שהיא תוכל להמשיך לסייע לו – היא מבקשת שיאשר את העברת המידע הזה.
בדרך זו נשמרים כל הכללים האתיים, בין אלה שנועדו להגן על כספי ציבור, ובין אלה האוסרים פגיעה בנאמנות.
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה