מעיקר הדין חולה שאין בו סכנה חייב בכל המצוות אלא אם נזכר בהן פטור ספציפי .ולכן כדאי להשתדל להתעורר ולו לכמה דקות כדי לומר קריאת שמע בזמנה לפחות בהרהור, אלא אם מדובר בכאבים חזקים שלא יאפשרו לו לכוון כלל בקריאה שאז פטור ממצוה זו. ביחס למצות קריאת שמע הוזכרו בהלכה כמה החרגות. אם קשה לחולה לומר קריאת שמע בישיבה אזי הוא רשאי לאומרה בשכיבה(הלכות קריאת שמע לרמב"ם פרק ב הלכה ב) ואם קשה לו לאומרה בפה יכול לאומרה בלבו וכך כתב השולחן ערוך (או"ח סימן סב )-אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו, יצא. הגה: ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס". לכן אם התהליך של ההליכה לשירותים עלול להמשך פרק זמן שיעכב את אמירת קריאת שמע עד לאחר הזמן נכון להרהר את הקריאה בלב ואחרי ההתפנות לומר אותה בפה מלא שוב. אמנם לדעת מרבית הפוסקים זמן קריאת שמע בבקר הוא מהתורה אבל יש הסבורים שזמן קריאת שמע עד שלש שעות הוא מדרבנן .לכן מי שלא יכל לקרוא שמע עד שעבר הזמן ודאי נכון שיקרא שמע גם אחרי הזמן .גם ביחס לתפילה נאמר בהלכה כי מי שאינו יוכל להתפלל בעמידה יתפלל בשכיבה ואם מתקשה להתפלל בפיו יכול להתפלל בהרהור (שו"ע או"ח סימן צב ס"ו).
הרב דוד סתיו, ראש ארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
