שלום וברכה
ראשית, אני מאחל ומתפלל כי שארית חייה של אימכם היקרה יהיו לטובה לה, ושייעשה הדבר המתאים ביותר לעשותו למענה.
מטבע הדברים, לא ניתן לענות תשובה לשאלה זו בלי להבין את כל הפרטים – למן טיב הקביעה ביחס להיותה במצב של "חודשים בודדים לחיות" ועד לאפשרויות השונות הקיימות.
על כן, הדברים שנכתוב הם דברים כלליים המעניקים אופק מחשבה, אך אנו מציעים לפנות למוקד שלנו, ולהיפגש עם צוות שביחד יברר את האפשרויות הממשיות.
באופן עקרוני, משעה שאדם הגיע למצב בו ההלכה רואה אותו כמי שחי חיי שעה, והרופאים אומרים שאין הם יודעים דרך בה ניתן לרפאותו – מותר לעבור לטיפול פליאטיבי. חלק מהמעבר לטיפול כזה במצב הזה הוא שאין עושים החייאה או הנשמה, כיוון שמדובר בהפרעה אקטיבית של היכולת שלו להיפרד בשלום ובשלווה מן העולם.
אם אכן אין דרך לטפל בה בבית – יהיה נכון לעבור להוספיס, בעיקר בשל העובדה שגם בבית זה, כאמור, היה הדבר הנכון לעשותו.
כאמור, זהו העיקרון ההלכתי, אולם אין בכך תשובה פרטית למקרה הזה, בשל אי-הכרת הפרטים.
כל טוב ואשרי אימך שאתם רוצים בטובתה.
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- האם חייבים לכבד סבתא עם דמנציה?
- דמנציה וערכים יהודים מפגש של עמותת עמדא וארגון רבני צהר
- הפסקת טיפול מאריך חיים
