שלום וברכה
הנושא הכאוב שאתה מעלה נידון בצורות שונות בין פוסקי ההלכה: מה מותר לאדם לעשות כדי להגן על נחלתו. הדיון התפרץ במלוא עוזו בפרשת "דרומי", ושם היה מדובר בדיני נפשות של ממש, אבל הוא קיים ברמת שונות של נזק מחד גיסא, ובסוג הפגיעה בה מתכוונים לפגוע באחר מאידך גיסא.
נקודת המוצא היא שמה שנעשה בשטחים שלכם הוא עוול גדול, ועשוי ללמד על פגם מאוד חמור במוסר האנושי וביראת שמיים. אסור לאדם להסיג גבול; אסור לאדם להזיק לשטחיו של חבירו; אסור לו להיכנס למקום שאינו שלו וכדו'. כשעושים זאת על אף האיסור זה יכול לנבוע או מחוסר תשומת לב (שאף הוא חמור, אולם זה בשוגג), אך אם זה נובע מזלזול ברכושו של אחר הדבר מנוגד בצורה חריפה בין להתנהגות המוסרית הראויה ובין לחובת קיום המצוות ושמירה על איסורי התורה.
התורה עוסקת במקרה הקיצון: "בא במחתרת". ברם, במקרה הקיצון מדובר בסכנת חיים של הנפגע בעל הרכוש, ועל כן התורה מתירה לפגוע באופן ישיר בפולש. סוגיה מרתקת בגמרא היא האם מוטל על בעל רכוש לסמן את העובדה שהצמחים מהם גונבים הפולשים הם נטע רבעי, או ש"הלעיטהו לרשע וימת". יש גם סיפור בגמרא על רבי יהושע שהלין אורח בביתו, אך סילק את הסולם, והאורח נפל ונפגע, ונחלקו הפוסקים מהי המשמעות ההלכתית של סיפור זה.
נראה כי הדבר הנכון לעשות הוא זה:
א. למנוע מצב בו אנשים עושים זאת בתום לב, בגלל שאינם מבינים שמדובר בקרקע חקלאית. את זה לעשות או על ידי גידור, או שילוט, או כל דרך שתאפשר לבני אדם שרוצים לנהוג כהלכה – לא לטעות.
ב. לפי שורת הדין, מותר לכם לפעול גם באופן אקטיבי להגן על שדותיהם, אולם יש לעשות זאת בדרך המינימלית ביותר האפשרית. למשל, אסור לפצוע בני אדם וכדו'. אם אכן התזת מי הביוב היא האפשרות המינימליסטית של פגיעה בפולשים – מותר להתיז מי ביוב, בשל העובדה שלא מדובר בגרימת נזק גופני, אלא בהגנה מותרת על הרכוש.
וכמובן, אם אפשר לעשות זאת בדרך אחרת, שהיא עוד יותר מינימליסטית – יש לעשות זאת כך.
כל טוב ובתקווה שרכושכם יישמר ושאנשים ינהגו ביושר
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
