בית » שאלות » אתיקה בינאישית » האם מותר להשתתף במפגש זום למראית עין בלי להשתתף בו בפועל?

האם מותר להשתתף במפגש זום למראית עין בלי להשתתף בו בפועל?

שאלה:

שלום.

יש לי שאלה עקרונית ביחס לזום בנושא של גניבת דעת. אסביר בהרחבה את הסיטואציה: בתקופה האחרונה התקיימו המוני מפגשי זום, לצרכי עבודה ולצרכים משפחתיים. לפעמים, יש מפגש משפחתי שבו סבא/סבתא מישהו מבוגר מהמשפחה המורחבת רוצה להעביר שיעור. יש ניסיון בסיסי להיות נוכחת ושותפה מרחוק בתקופה זו, אבל לפעמים בגלל העומס בלוז, העומס הרגשי – לא מתאים.

ואז אני מתלבטת: מצד אחד – אני לא פנויה בכלל להיות נוכחת בשיעור, אבל יש רצון להראות למי שמעביר שיש לו הרבה מאזינים, ולא רוצים להעליב. מצד שני יש אפשרות “להיכנס” למפגש, ולהיות עם מצלמה כבויה, ובעצם, להמשיך בעיסוקים אחרים, ורק “למראית עין” הייתי נוכחת בשיעור, כשבאמת לא היית. עם זאת, אולי זכיתי לשמח את מי שמעביר בכך, שרואה את השם שלי כנוכחת בפגישה.

אני מרגישה שיש כאן עניין מהותי של גניבת דעת. המעביר חושב שאתה נוכח – אבל אתה לא. מצד שני – אם זה יכול לשמח אותו, אז אולי כן מותר ואף ראוי?

תודה

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

השאלה שאת עוסקת בהן הן חשובות מאוד מאוד.

אחת הדרכים המיוחדות שהתורה נוקטת בהן בשעה שהיא עוסקת במצוות הנוגעות לאפשרויות שונות מבחינה אתית, היא להוסיף בסוף הפסוק את המילים “ויראת מא-לוהיך”, ועל זה אמרו חכמים בנוסחים שונים “אלה דברים המסורים ללב”. למשל, כאשר היא מצווה בפסוק “ולפני עוור לא תתן מכשול”, ואחד הביטויים של זה הוא לא לתת עצה רעה למישהו, חכמים היו מודעים לכך שאפשר שמדובר דווקא בעצה שחשבת שהיא טובה, או שאתה טוען שהיא טובה, ולכן נוסף בסוף “ויראת מאלוהיך: “ולפני עור לא תתן מכשול לפני סומא בדבר בא ואמר לך בת איש פלוני מה היא לכהונה אל תאמר לו כשירה והיא אינה אלא פסולה, היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר לו צא בהשכמה שיקפחוהו ליסטים, צא בצהרים בשביל שישתרב, אל תאמר לו מכור את שדך, וקח לך חמור, ואת עוקף עליו ונוטלה ממנו, שמא תאמר עצה טובה אני נותן לו והרי הדבר מסור ללב, שנאמר ויראת מאלהיך אני ה'” (ספרא קדושים פרשה ב סוף פרק ג).

הדבר נכון אפוא בכל המקרים של גניבת דעת, ולכן אלו דברים המסורים ללב.

לאמור: אם מדובר במצב בו לא מתאים לך להיות שותפה בפגישת הZOOM ואת עושה זאת כדי לא להעליב, כדי לרצות, כדי שלאדם השני יהיה נוח, זהו חלק מפסיקת בית הלל לגבי “כלה נאה וחסודה” (כתובות יז ע”א), שדעתו של אדם צריכה להיות מעורבת עם הבריות, ולעתים כדי שלא לפגוע ולא להעליב משנים מפני השלום.

ברם, אם מדובר בהטעיה מכוונת, כגון בנוכחות בקורסים באוניברסיטה, שהמטרה היא פשוט להטעות את המרצה, או להשיג הישגים אישיים לצורך פרטי – זוהי גניבת פסולה, וחלק מהחובה של “מדבר שקר תרחק” היא להתרחק מכך.

זו עמדה מוסרית מאוד ברורה מבחינה עקרונית, אם כי קשה לעתים לדייק את המחשבות, ואף על פי כן – התורה נוקטת כאן בדרך מאוד משמעותית שיכולה להנחות אותנו.

כל טוב ויישר כוח על השאלה

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים