שלום וברכה
השאלה שאת עוסקת בהן הן חשובות מאוד מאוד.
אחת הדרכים המיוחדות שהתורה נוקטת בהן בשעה שהיא עוסקת במצוות הנוגעות לאפשרויות שונות מבחינה אתית, היא להוסיף בסוף הפסוק את המילים "ויראת מא-לוהיך", ועל זה אמרו חכמים בנוסחים שונים "אלה דברים המסורים ללב". למשל, כאשר היא מצווה בפסוק "ולפני עוור לא תתן מכשול", ואחד הביטויים של זה הוא לא לתת עצה רעה למישהו, חכמים היו מודעים לכך שאפשר שמדובר דווקא בעצה שחשבת שהיא טובה, או שאתה טוען שהיא טובה, ולכן נוסף בסוף "ויראת מאלוהיך: "ולפני עור לא תתן מכשול לפני סומא בדבר בא ואמר לך בת איש פלוני מה היא לכהונה אל תאמר לו כשירה והיא אינה אלא פסולה, היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר לו צא בהשכמה שיקפחוהו ליסטים, צא בצהרים בשביל שישתרב, אל תאמר לו מכור את שדך, וקח לך חמור, ואת עוקף עליו ונוטלה ממנו, שמא תאמר עצה טובה אני נותן לו והרי הדבר מסור ללב, שנאמר ויראת מאלהיך אני ה'" (ספרא קדושים פרשה ב סוף פרק ג).
הדבר נכון אפוא בכל המקרים של גניבת דעת, ולכן אלו דברים המסורים ללב.
לאמור: אם מדובר במצב בו לא מתאים לך להיות שותפה בפגישת הZOOM ואת עושה זאת כדי לא להעליב, כדי לרצות, כדי שלאדם השני יהיה נוח, זהו חלק מפסיקת בית הלל לגבי "כלה נאה וחסודה" (כתובות יז ע"א), שדעתו של אדם צריכה להיות מעורבת עם הבריות, ולעתים כדי שלא לפגוע ולא להעליב משנים מפני השלום.
ברם, אם מדובר בהטעיה מכוונת, כגון בנוכחות בקורסים באוניברסיטה, שהמטרה היא פשוט להטעות את המרצה, או להשיג הישגים אישיים לצורך פרטי – זוהי גניבת פסולה, וחלק מהחובה של "מדבר שקר תרחק" היא להתרחק מכך.
זו עמדה מוסרית מאוד ברורה מבחינה עקרונית, אם כי קשה לעתים לדייק את המחשבות, ואף על פי כן – התורה נוקטת כאן בדרך מאוד משמעותית שיכולה להנחות אותנו.
כל טוב ויישר כוח על השאלה
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
