שלום וברכה
אני לא מכיר טוב מספיק את העובדות, ולכן אתייחס לשאלה העקרונית בלבד: שאלת החיסיון והסודיות מקיפה נושאים רבים בחיים שלנו, למן סודיות רפואית, סודיות של עורכי הדין וגם כאן. בשאלות אתיות מעין אלה צריך לקבוע ראשית מהי נקודת המוצא. נקודת המוצא לדיון היא שהסודיות היא חיונית מאוד, והיא מחייבת מבחינה מוסרית ואתית. הדבר נובע מכמה סיבות:
א. מספר הסיפור הפקיד את הסיפור בידי השומע על תנאי שלא יחשוף את זהותו. השומע אינו רשאי להפר את התנאי הזה ואת ההתחייבות הזו. זה נכון בכל התחומים – רפואי, עיתונאי, במערכת החינוך וכדו׳.
ב. החסיון הוא תנאי הכרחי לקיומה של אפשרות התייעצות, דיון וכדו׳. הנזק בכך שהחיסיון לא יהיה ערך חיוני הוא עצום, והוא יגרום לכך שלא יבואו להתייעץ רפואית, או נפשית וכדו׳, ובמקרה של עיתונאים – שמידע חיוני לא יגיע לעיתונאי וממנו לציבור. כך תיווצר סכנה לחברה הרבה יותר מושחתת וללא מנגנוני ביקורת.
ג. משעה שלא ניתן לסמוך האחד על השני, אנו יוצרים חברה שירמיהו הנביא ראה אותה כחברה שלא ראוי לחיות בה:
ד. משעה שלא ניתן לסמוך האחד על השני, אנו יוצרים חברה שירמיהו הנביא ראה אותה כחברה שלא ראוי לחיות בה: ״מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים: וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם ה': אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ: וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ…" (ירמיה ט, א-ד).
על כן, חובה לשמור על החיסיון, גם במישור האתי הפרטי, וגם במישור המוסרי הכללי.
אין שום עיקרון שהוא נכון תמיד; אין שום יסוד אתי שהוא נכון תמיד; אין כלל מוסרי שהוא נכון תמיד. כמובן שבמצבי קיצון ישנה חובה להסיר את החיסיון. אולם מדובר במצבים קיצוניים מאוד, כאשר הנזק בהם הוא קרוב לוודאי, והוא עלול להיות נזק עצום, המתגבר על השיקולים המובאים לעיל. אלה מצבים נדירים מאוד, שבוודאי אינם עומדים לדיון כאשר אנו עוסקים במערכת בחירות עם ידיעה לכאן וידיעה לכאן.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
