שלום וברכה
השאלה שאתה עוסק בה היא כבדת משקל מאוד מאוד.
מדובר בהלכות מדינה, ומטבען של הלכות מדינה – אין לנו מסורת עתיקת יומין בשאלות אלו, ואין לנו מקורות חדים בנושא.
אנחנו נעזרים אפוא במקורות מן הדרג השני בדיון הלכתי, כגון סיפורי תנ״ך, מדרשי חז״ל וכדו׳, אולם צריך לעשות זאת בזהירות רבה, שכן אלו לא מקורות הלכתיים במובן המקובל של המילה.
מה עולה מדבריהם ?
ראשית, במישור הפרטי, ישנה הקפדה מאוד גדולה גם כלפי גויים בנושאים של איסור גניבת דעת, התרחקות מן השקר וכדו׳. בחלק מהדברים מדובר בהלכות חד משמעיות.
שנית, אנו למדים שיש ערכים מוסריים גם כלפי גויים, כגון מיוסף הצדיק והנימוקים שהוא הציג בפני אשת פוטיפר, ויש עוד רבים שכאלה.
שלישית, וזו נקודה מרכזית מאוד, ההלכה רואה בחילול השם סיבה לעקור איסור או מצווה מן התורה (יבמות עט), גם כאשר זה פוגע באינטרסים שלנו.
משלוש סוגי המקורות האלה עולה שהבטחות שניתנו תמורת שיתוף פעולה וכדו׳ – הן החייבויות שחובה לעמוד בהן, ומטבעם של דברים הם פוגעים באינטרסים שלנו, ואף על פי כן חובה לעשות זאת.
האם בכל מצב ?
אין שום עיקרון הלכתי או מוסרי שהוא נכון בכל מצב.
ועל כן, נקודת המוצא החיונית היא החובה למלא אחר ההתחייבויות. הדבר הזה נובע גם מכיוונים מצוותיים, מוסריים וערכיים, וכדאי להוסיף לזה גם את התועלת שיש בדברים, ואת הסיכון שיש במחיר אי-קיום התחייבויות. הדבר נכון גם כשיש פגיעה מסוימת באינטרסים.
ברם, אם מדובר במצב שקיום ההבטחות אינו רק פגיעה באינטרסים, אלא יוצר סיכון גדול לאומה – אלה המקרים הנדירים והקיצוניים שיש להעדיף את טובת האומה. ברם, אלו צריכים להיות מקרי קצה ולא מדיניות קבועה.
כל טוב
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
