שלום וברכה
כואב הדבר לקרוא על המציאות בעיר.
ככל דילמה אתית והלכתית – היחס להלשנה הוא מורכב מכיוונים סותרים, והתייחסנו לכך בסוגיות שונות כאן בצהר לאתיקה.
ומדוע? בשל העובדה שמחד גיסא, אין אנו רוצים לבנות חברה בה ״כל אח עקוב יעקוב וכל רע רכיל יהלוך״. אלו אינן מידות טובות, ויש לנו עניין דווקא לטפח קשרים ולא להרוס אותם. מעבר לכך, כלי הפעולה הראשוני והחזק ביותר של שלטונות פאשיסטים בעבר הוא עידוד ההלשנה של אחד על השני, וכך נוצרת חשדנות מתמדת, וחוסר יכולת לעמוד בפני עוצמת השלטון.
כדי להסיר ספק אני מדגיש שאנחנו ב״ה לא חיים במציאות הזו, אבל השורשים שלה קיימים תמיד, והם עלולים להתפרץ. חז״ל אמרו כי הקב״ה כביכול לא הסכים ׳להלשין׳ על עכן ותבע מיהושע בן נון לגלות לבד מי מעל בחרם. מאידך גיסא, מדובר בעבריינות, בפוגענות, ברצון לבער נגע חברתי, ובסבל של התושבים.
נראה אפוא כי ההסדרה האתית הראויה בין שני הקטבים האלה היא זו: כשמדובר במצב הנוגע לחיי האדם המתלבט האם לפנות לעירייה וכדו׳, והוא ירא מפני פגיעה, או שהוא סובל מהרעש, או כל דבר אחר הקשור בכך – בוודאי שמותר לו, ואולי אף חובה עליו, לא לעמוד על הדם, ולפנות לעירייה עם המידע שבידו. גם אם הדברים לא נוגעים אליו כלל, אולם מדובר בדיני נפשות, באפשרות פגיעה בנפש, בגוף וכדו׳ – גם כאן נכון שלא להסס אלא לפנות עם המידע, כדי להציל עשוק מיד עושקו. זה ההבדל בין ההתנגדות שלנו ל׳מלשינון׳ של מס ההכנסה (על אף שמעלימי המס הם חוטאים, ועל אף העובדה שיש בהעלמה זו פגיעה עקיפה בכל אחד מאתנו), ובין המצב בעירך, בו מדובר בעניין הנוגע לתושבים עצמם, לסבל שלהם, לחששות מפני פגיעה בנפש ובגוף וכדו׳.
כל טוב, ובקש שלום ורדפהו
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
