שלום וברכה,
עולם המחקר הגנטי אכן מציב אותנו בפני מציאויות שבהן אנו נחשפים לסיכונים הסטטיסטיים שעומדים בפנינו בשעה שאנו מבקשים להביא ילדים לעולם, ולמלא מכך גם את המצווה וגם את הקשר העמוק שבינינו.
PGD היא טכנולוגיה נפלאה שהביאה ברכה גדולה לעולם.
אפשר שהצגתם את הרתיעה ממנה בעוצמה גדולה מאוד. אמנם, מדובר בתהליך פולשני, אולם שאיבת ביציות נעשית היום כ Standard of care, והיא לא ארוכה והרבה פחות יקרה מפעם; אין בה בעיות אתיות של ממש, בשל העובדה שלא מדובר ב"עוברים" אלא ב"ביציות מופרות", שעל פי פוסקי ההלכה היא נקראת "פרש בעלמא", ואין להתייחס אליה כאל עוברים; וכדו'. גם התהליך של IVF אינו מוגדר כהוצאת שכבת זרע לבטלה.
על כן, העמדה המקובלת בין הפוסקים היא ששימוש בPGD במצב של נשאות למוטציה גנטית מותרת (קיימת התנגדות לשימוש בטכנולוגיה זו לברירת מין העובר למטרות לא רפואיות), והיא מביאה הרבה מאוד ברכה לעולם, פחות לחץ נפשי, וכדו'. בכל תחומי הרפואה, ולא רק, קבלנו מריבונו של עולם את הרשות לפעול בעולם, והדבר נכון למן הפרנסה (שאין אנו "נותנים לקב"ה להחליט", אלא עושים כמיטב יכולתנו, וכמובן מתפללים על כך), ועד הרפואה.
כאמור לעיל, ביצית מופרית אינה נחשבת כאדם בהלכה, ועל כן אין אי-שימוש בה מהווה הפלה בשום צורה.
לגבי הסיכון: אין פרוצדורה רפואית כלשהי שאין בה סיכון. הדוגמה האקטואלית ביותר היא החששות מהחיסונים נגד קורונה. ואף על פי כן, אנחנו מקבלים אין ספור החלטות במצבי ספק, בלי לדעת משהו שלא ידוע מראש. הדוגמה הבולטת ביותר היא… הנישואין. כאשר אנו בוחנים את הסיכון ללדת ילדים עם סטטיסטיקה גבוהה לסרטן השד, מול השימוש ב PGD – אז אנחנו יכולים לקבל החלטה שקולה ביחס לשימוש בטכנולוגיה הזו.
על כן, צדדי ההיתר להשתמש בטכנולוגיה הזו במצב בו שני ההורים נשאים חזקים מאוד, גם מבחינה הלכתית, גם מבחינה רפואית וגם מבחינה אתית.
כל טוב ושמחה
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- ברֵרת מין העובר טרום השרשה (PGD) במבט ציבורי, אתי והלכתי
- מימון PGD
- מה יחס ההלכה והמוסר לפונדקאות?
- הסכנה שלא מדברים עליה בשעת חירום: הזנחת האתיקה של ניסויים רפואיים
