שלום וברכה
אנסה לענות על שאלה זו בלי ליפול למלכודות המקרה הספציפי הזה, ואראה כל הזמן מול העיניים את האפשרות שתהיה מודעה שתאמר כי מבקשים ר"מ שלא למד בישיבה שאני מלמד בה. השבוע זו פרשת קורח….
א. בוודאי שזה לגיטימי לחפש ר"מ עם תפישה רוחנית מסוימת, ולהעדיף שלא לקבל ר"מ עם תפישה חינוכית אחרת. השאלה היא האם זה נבון לעשות כך – היא כבר שאלה אחרת. יש יטענו שזה נבון, כי הישיבה רוצה לחנך לכיוון מסוים; אני קרוב לאלה שיטענו שזה מאוד לא נבון, משתי סיבות: גם בשל העובדה שטוב לה לישיבה שתהיינה בה עמדות שונות, וגם בשל העובדה שכדאי לדון כל אדם לגופו, ולא לצאת מנקודת הנחה כי אם אדם מסוים למד בישיבה מסוימת – הוא מאמץ את דרכה, בין בשאלות החינוכיות ובין בדרכי ההתנהלות.
ב. כאמור, זה לגיטימי לא לקבל אדם לעבודה בישיבה אם הוא למד במקום מסוים שבו דרכי ההתנהלות פוגעניים – זה יכול להיות מקומות שהם "שור המועד" לפלגנות, בשל ההנחה שכל האמת נמצאת אצלם; מקומות שהם "שור המועד" להכלה וסובלנות ללא גבולות, בשל ההנחה שאין אמת בכלל בנמצא; וזה יכול להיות מכל דרך שהיא באמצע. כאמור, לא בטוח שזה חכם לעשות כך, ולכאורה עדיף הרבה יותר לברר עם אותו ר"מ את דרכי התנהלותו, ולעשות סימולציות על נושאים רוחניים שונים הנוגעים בנפשו של הר"מ.
ג. איני חושב שעצם העובדה שאדם למד בישיבה מסוימת המחרימה אחרים – מתירה להחרים אותו. זה קרוב מידי לאיסור התורה "לא יומתו אבות על בנים", שעל אף שנדרש בתורה שבעל פה כיסוד איסור עדות קרובים – אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכך כתב הר"ן במסכת סנהדרין. אדגיש, כי כיוון שלא מדובר בענישה אי אפשר ללמוד מפסוק זה שהדבר אסור, ועל כן כתבתי "קרוב מידי".
ד. לגבי אמירה למועמד – לדעתי רצוי לומר זאת, כדי שהוא ידע למה לא התקבל, כי השקיפות הזו משרתת אותו. לגבי פרסום הדבר – זה יותר מורכב, כי מחד גיסא עומדת סכנת הוצאת לעז על ציבור, ומאידך גיסא מדובר במאבק רוחני על דרכי התנהלות שראוי שיתקיים. לכן, צריך להפעיל כאן את הכיוונים של שיקול הדעת ב"לשון הרע לצורך": עד כמה יש נחיצות להילחם נגד תופעה כללית מסוימת, עד כמה המאבק מידתי, ועד כמה לא פוגעים בדברים אחרים בדרך.
כל טוב ושנדע מחלוקות טובות
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
