שלום וברכה
שאלה השביתה בשירותים חיוניים היא סבוכה מאוד. שכן, מחד גיסא, שירותים אלו עוסקים בהצלת נפשות ממש, או בנושאים חיוניים אחרים, ולכן האחריות המוטלת עליהם היא לעשות כל דבר בכל מחיר כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם.
מאידך גיסא, לא יעלה על הדעת שהעוסקים בשירותים חיוניים יופקרו לעריצות של מעבידים, וינצלו אותם בגלל שאין להם אפשרות שביתה. אמנם, בימי המשנה והתלמוד זכות השביתה לא הוכרה, אולם משעה שהחברה האנושית הכירה בזכות השביתה, ואלו "תקנות הקהל" שאנו נוהגים לאורן, הדבר צריך לתת גם אפשרות לצוותים רפואיים להיאבק על תנאי העבודה שלהם.
יש כמה אפשרויות לפתור את הבעיה הזו, כשלכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות. בעיקר מדובר על שתי דרכים: ראשונה בהן היא בוררות חובה, לאמור: יוסכם על כולם כי יהיו בוררים שאין נוגעים בעניין שיכריעו בעניין. כאמור, יש לכך הרבה יתרונות, וגם הרבה מאוד חסרונות. שניה בהן היא קביעת כללים מוסריים מאוד מדויקים, כגון: חובה להשתמש לפני השביתה בכל דרך חילופית למאבקים מקצועיים, ואת השביתה בשירותים החיוניים להניח לסוף הדרך בלבד; חובה להשאיר צוות חרום; חובה שהשביתה תהיה מידתית וכדו'.
אני מדגיש שמדובר בכללים מוסריים ואתיים, שקשה מאוד לתרגם אותם לרגולציה מחייבת, אבל האתר הזה עוסק בהיבטים האתיים של הסוגיה, ולא בשאלה כיצד יש לנסח אותה בשפה משפטית וחוקית. בדרך זו פועלים לאור שני השיקולים – גם הסיכון הגדול בשביתת צוותים רפואיים וגם במניעת הניצול של עבודתם לרעה.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
