שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה הזו, העוסקת בנושא שהוא רחב בהרבה מסוגיית החיסונים. שאלת הקצאת משאבים ציבוריים היא תחום שיש בו גם כללים אתיים מסוימים, ויש בו גם מרווח גדול מאוד להחלטה של החברה עצמה.
אחת הדוגמאות לכך, לא מהעולם ההלכתי, היא בג״ץ שדרות, בו תבעו תושבי שדרות להקצות 200 מיליון שקלים למיגונם. בג״ץ פסק לטובתם. אני מאוד שמח שתושבי שדרות זכו למיגון, אולם חלק מהקרע ביני ובין בג״ץ נולד דווקא בפסק זה (כדי להתרחק מ׳פוזיציה׳). טענתי היא שזה לא תפקידו של בג״ץ להקצות את כספי המדינה. זו הכרעה של החברה, והממונים על כך הם השלטונות, ואם הממשלה החליטה להקצות 200 מליון שקל לסל התרופות במקום למיגון – צריך לנהל את המאבק בכלים פוליטיים ולא בכלים משפטיים.
הדוגמה הזו רלוונטית גם לשאלה שלך, וגם כאשר מדובר על ההלכה והאתיקה, ולא על בג״ץ. ישנם גבולות גיזרה, בהם האתיקה תובעת להגן על הפרטים, ולא מאפשרת לרוב לדרוס אותם. וישנם תחומים רבים שזה חלק מההחלטה ומהדיון הפנימי של חברה.בשל העובדה שאנו מכירים בזכותם של אנשים לא להתחסן, לא כופים אותם בכוח ולא מענישים אותם, אנחנו יכולים להכריע כי אנחנו גם מאפשרים להם לקבל מימון ציבורי לבדיקות האלה, וכמובן – יכולים להכריע גם שלא.ההכרעה לממן את הבדיקות האלה היא איזון בין זכות החברה להגן על עצמה (שפעמים רבות כתבנו שהיא גוברת על זכות המיעוט), ובין ההימנעות מכפיית חיסונים. ההכרעה הזו היא לגיטימית. כדי להסיר ספק, אם היינו מכריעים כחברה למתוח את הקו במקום אחר – אף זו הייתה יכולה להיות החלטה לגיטימית. זה בתוך גבולות הגיזרה.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה