בית » שאלות » אתיקה שלטונית » האם מדינה חייבת לדווח אמת?

האם מדינה חייבת לדווח אמת?

שאלה:

אני לומר מדיניות ציבורית ועלתה שאלה האם מדינה חייבת לדווח אמת? מצד אחד האמת נר לרגלנו, מצד שני טובת הציבור עשויה להיות פעמים רבות לפרסם מידע שקרי (לדוג’ מסיבות ביטחוניות, מדיניות חוץ, מורל לאומי, ניהול מדיניות כלכלית וכדומה).

נניח שמוסכם שהשקר יועיל למדינה במקרה מסוים – האם הוא יהיה מותר בכל מקרה? היכן עובר הגבול?

אם המדינה היתה מדינה שומרת הלכה אילו כללים היא היתה מפעילה כדי להכריע בשאלה זו? האם אלו אותם כללי אמת ושקר שחלים על אדם פרטי? אפשר להפנות אותי למקורות בנושא?

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

הנושא בה את עוסקת עלה פעמים רבות בשאלות שונות של צהר לאתיקה. הוא נוגע בגבולות האמת והשקר.
אשמח אם כרקע תקראי את המאמר הבא, ומתוך המאמר הזה:

נקודת המוצא היא כמובן שגם מדינה חייבת להתרחק מן השקר. אבל, אפילו כאשר מדובר באדם הפרטי יש מצבים שבהם מותר לשנות מפני השלום, וגם מפני דברים אחרים. קל וחומר, כאשר מדובר במדינה. כבר מהתחלה, “נלכה נא שלושת ימים ונזבחה לה’ אלוהינו” היו דברים שאינם אמת (לדעת רוב מוחלט של הראשונים).

השאלה היא כמובן היכן ניתן למתוח את הקו, מתי מותר ומתי אסור, ושוב – שאלה זו היא גם במישור של האדם הפרטי וגם במישור הציבורי. ההלכה הלכה בדרך מאוד מרתקת, ושם במאמר מובאת התשובה של ה”בן איש חי” שהחליט לא לנסות לנסח כללים, אלא לתת הדרכות כלליות (שו”ת תורה לשמה שסד). במאמר ישן שכתבתי סיכמתי את עמדתו:

המעיין בדבריו יבחין כי אלו דברי סיכום למצבים בהם הפסיקה ההלכתית מחייבת לסטות מדרכי האמת ולהעדיף את השלום. פעמים רבות אין מדובר ברשות בלבד, אלא בחובה הלכתית. אף על פי כן, הרב הגאון היה מודע מאוד לסכנות הנובעות דווקא מהפסיקה הנכונה והראויה לדחות את האמת מפני השלום. ועל כן ציין לפחות שלושה דרכים עקרוניות להתמודד עם הבעיה:

א. ישנה חובה לדקדק באופן מתמיד גם במקומות בהם יש לסטות מן האמת שלא לעשות קולות בדמיון דחוק. זו אחריות גדולה מאוד לפסוק בשאלות אלו, ומוטל דווקא על המשנה בדבריו מפני השלום לדקדק מאוד. כאן מדובר בזהירות בשעת מעשה שלא לנצל את ההיתר או את החובה מעבר לגבולה של ההלכה.

ב. המבחן הגדול הוא האם במקומות בהם אין לשנות מפני השלום מושקע מאמץ ניכר לחיזוק מידת האמת ולדבקות בה. זה המדד האמיתי ליראת השמים, ולהימנעות מהמדרון החלקלק. כאשר בד בבד עם המציאות בה נאמרו דברים שאינם אמת ישנו חינוך ופסיקה מתמדת לאמירת אמת מוחלטת כאשר אין דבר הדוחה אותה, מתברר כי אכן מדובר בהליכה בדרך של יראת שמים ולא של זיוף.

ג. המודעות לסכנת המדרון החלקלק צריכה להיות גדולה מאוד, וראוי שלא ירגיל האדם את עצמו בכך. זוהי פסיקה חריגה וחד פעמית, ולא נוהל רגיל של אי-אמירת אמת ח”ו.

באתיקה הכללית קבעו שלושה כללים, שאני משתמש בהם הרבה:

נחיצות – המדינה צריכה לבחון האם קיימת נחיצות לשקר, ואם יש נחיצות – הדבר מותר.
מידתיות – לשקר במידה ולא במדיניות כללית.
זהירות – שלא לפגוע בדברים שלא אמורים להיפגע מהשקר.

צריך אפוא לשלב את שתי הדרכים, ללמוד ראשית את ההדרכות הכלליות של ה”בן איש חי”, ולאחר מכן ניתן להשתמש בכלים מהאתיקה הכללית. וכמובן כמובן, לאורך הדרך כולה צריכה להיות יראת שמיים מול העיניים.

כל טוב

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים