יישר כוח על העיסוק בסוגיה רגישה ועדינה זו.
בשל העובדה שמדובר בדיני נפשות ממש – צריך לעסוק בתהליך מתמיד של דיוק, כדי שיהיה ברור מהי ההדרכה האתית הראויה.
אשמח שתשוב ותקרא שוב את דבריי, ושם תראה עד כמה אתה צודק. שכן, כבר במשפט הראשון המציג את הדילמה כתבתי " לעולם קודמת זכותו של הקורבן לזכותו של הפוגע", ובוודאי שסבלו של הנפגע מהווה שיקול משמעותי מאוד. ואם הנפגע חי בקהילה, וממשיך להתנהל בתוכה, וחזרתו של הפוגע מהווה חידוש הפגיעה בו – בוודאי שזכותו קודמת.
הדבר העיקרי שכתבתי עליו הוא שצריך לשקלל את התנועות כולן, ולהגיע לפיתרון הנכון ביותר. גם אם נחסמת דרכו לחזור לקהילה והוא הולך למקום אחר – חובה לאפשר את הדרך הנכונה והראויה לעשות זאת, שמחד גיסא תגן על נפגעים עתידיים, ומאידך גיסא תאפשר את שיקומו.
כל טוב ותודה על הדברים
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
