שלום וברכה
זו שאלה מסובכת, עדינה ורגישה מאוד, ונוגעת (כפי שכתבת) בפיקוח נפש ממש – בין של סבתא שלכם, אך גם בשאלות מערכתיות וציבוריות.
לכאורה התשובה הייתה יכולה להיות פשוטה מאוד – פיקוח נפש דוחה את האיסור לשקר. לא זו בלבד, אלא שיש לנו הרבה תקדימים לכך, וראי את המאמר המצורף. ברם, כאן השאלה יותר מורכבת מכמה סיבות:
א. כלל לא בטוח שמדובר בפיקוח נפש, ורופא קובע שלא מדובר בפיקוח נפש. האם העובדה שאנחנו אנשים שחוששים מביאה את זה כבר למערכת של "ספיק פיקוח נפש" המתיר לשקר?
ב. בדרך כלל, "חייך קודמים לחיי חברך", ועל כן מותר לאדם להעדיף את טובת עצמו באולטרסאונד על פני אחרים. אולם במקרה דנן, מדובר באחרים שוודאי צריכים (בהנחה שאחרים אומרים אמת, מה שהוא עצמו לא בטוח), ואילו כאן אפשר שהסבתא כלל לא צריכה.
לכן, אני מתקשה להתיר לומר דברים שהם לא אמת לחלוטין במצב הזה, על אף הדאגה הכנה לסבתא. קופת החולים לא מתגלית כנוהגת שלא בהגינות (אם זה היה כך היינו מפעילים את הכלל של "עם נבר תתבר"), ולכן איני חושב שמותר לומר לא אמת במצב זה, שהוא אפילו לא בטוח שהוא ספק.
ברם, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לדבר עם רופא המשפחה, לומר לו את האמת, ואת הצורך שלכם לדאוג דאגה מירבית לסבתא, ולבקש ממנו הפניה לאולטרסאונד לאור הבדיקות הגבוליות, כי מדובר במצב של אפשרות סכנה וכדו'. לעתים מזומנות האמת היא הדרך הטובה ביותר.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
