שלום וברכה
הדילמה בשאלה מעין זו גדולה מאוד, וזו אחריות גדולה להכריע בה.
אף על פי כן, נראה כי זו העמדה הראויה, אך יש צורך בהסכמה של אחרים כדי להפוך אותה למדיניות כוללת.
כלל יסודי בהלכה הוא "חייך קודמין לחיי חברך" ו"שלך קודם לשל כל אדם". חשוב מאוד להדגיש כי אין מדובר חס ושלום בחינוך לאגואיסטיות, ואין כללים אלה פוטרים אותנו מהרחבת ה"אני", ומפעילות למען אחרים. להפך. בסיס התפיסה המוסרית הזו יונקת מהבנה עמוקה כי מתוך ההכרה בצרכים שלנו עצמנו ובסיפוקם נפתח פתח הרבה יותר גדול לסולידריות עם אחרים, במעגלים הולכים ומתרחבים.
מסמך המבאר את התפיסה המוסרית הזו נמצא באתר של "צהר עד מאה ועשרים". זוהי תפיסה מוסרית בסיסית מאוד, שבסופו של דבר מביאה להרבה יותר סולידריות ונתינה מאשר זו הטוענת שיש להקדים את צרכי האחרים לצרכים שלנו.
כאמור, אנחנו קודמים, ואם יש צורך בחיסון שלישי כדי למנוע סיכון, ואמנם כך נראים פני הדברים – מותר לנו להשתמש בו לפני שאנו פונים לאחרים.
אולם, ההכרעה הזו אינה פוטרת אותנו מאחריות כלפי העולם כולו. במצב כזה, מוטל עלינו לעשות את שביכולתנו, כגון: לבחון באופן מתמיד אם יש דרך להגן על האוכלוסייה בדרך אחרת כדי לאפשר ייצוא עודפי חיסונים; להקים מערכת שינוע מהירה לייצוא חיסונים שכמעט פג תוקפם והם לא ינוצלו כראוי; לפתוח מערכת של תרומות אישיות לרכישת חיסונים לארצות שצריכות אותם; לשמור רק את המלאי המינימאלי "ליתר ביטחון" ולא להגזים, וכדו'.
כל זה, ברמה המוסרית העקרונית.
כמובן שלזה יש לצרף את השיקולים הפרקטיים, כגון הטיעון שאם לא יחוסן העולם כולו – גם החיסונים שלנו לא יעזרו לנו עצמנו בגלל התפתחות סוגים עמידים של וירוסים וכדו'. אלו שיקולים שאנשי המדע הם אלה שמופקדים עליהם.
כל טוב ויישר כוח על השאלה הרגישה
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת: