שלום וברכה,
יישר כוח גדול על שאלה זו.
יש לה שלושה נדבכים:
ראשית, הכרת המציאות. גם אני מעריך שחלק ממוצרים אלה מיוצר ממה שנראה בעינינו כעבדות. ברם צריך להיזהר מאוד בהכרעות מעין אלה, שהלוא איני יודע לענות על השאלה האם יש אלטרנטיבה טובה יותר לאותם אלה שמקבלים שכר זעום ומנוצלים מאוד, והאם הימנעות גלובלית מרכישת מוצרים אלה תביא תועלת או נזק. השאלות האלה ענקיות, ונתונות במחלוקת, ועל כן צריך להיזהר מאוד.
הנדבך השני הוא ההלכתי הממוקד. אמנם, או מוצאים את החובה להימנע מקניית מוצרים שהושגו בגניבה, כגון משנת בבא קמא י,ט: ״ אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים, ולא משומרי פירות עצים ופירות…״. השאלה היא עד כמה להרחיב את החובה ההלכתית להימנע מכל מוצר שנעשה בו עוול לבני אדם, צער בלי חיים או פגיעה בסביבה. עדיין לא נפסקה הלכה מרחיבה כל כך, ונראה לי שלא תהיה הסכמה להרחבה זו. יש כמובן גם סיבות ״רעות״ לחוסר ההרחבה, אולם ההימנעות מלהרחיב את הדין הזה קיימת גם בשורשה של ההלכה: ההלכה נזהרת מטהרנות, ומיצירת אידיאל שלא ניתן לעמוד בו כלל. אפשר שביום מן הימים זה יהיה אפשרי, אבל אנחנו רחוקים מכך.
הנדבך השלישי הוא מידת חסידות. כאן כמובן האפשרויות רבות יותר, ואשרי מי שנמנע מקניית מוצרים ששורשם בעוול – כאמור לבני אדם, אך גם צער בעלי חיים (המשחטות התעשייתיות) או נזקי סביבה חמורים. יש לזכור כי גם למידת חסידות יש גבולות, ואנחנו צריכים להימנע מלהיות חסידים שוטים, אבל כאשר אין מדובר בשטות, אלא בנושא משמעותי וקרוב לוודאי – נראה נכון להימנע מזה. באופן אישי, זו הסיבה שעל אף שאיני צמחוני איני אוכל בשר בקר, גם מצד צער בעלי חיים וגם מצד הנזק העצום לסביבה.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
