שלום וברכה
כהקדמה קצרה אכתוב שקשה לדבר בשם "היהדות", כי אחד המאפיינים של התרבות התורנית היהודית היא העובדה שהיא תרבות של מחלוקת, וסביר להניח כי גם בנושא כבד משקל זה יש מחלוקת בין פוסקי ההלכה.
נראה לי שהזרם המרכזי יפסוק כך:
א. אין שום היתר לגרום בידיים למותו של אדם כדי להציל כמה בני אדם אחרים. ההלכה אומרת במפורש (וזה לא נתון במחלוקת) כי אם אויבים הקיפו קבוצה של יהודים, והם דורשים להסגיר להם אדם אחד ואם לא כן – יהרגו את כולם, אסור להסגיר אותו. אמנם, ההלכה אומרת כי אם הם מבקשים אדם אחד מסוים שנידון למוות אצלם – הדין אחר, אבל זה לא דומה למקרה שלנו. במקרה שאת מעלה מדובר בכלל במצב של ספק שיש לו את המידע לעשות זאת, והדבר אסור על אחת כמה וכמה.
ב. אולם, יש שלב מסוים שההלכה כבר לא מתייחסת לקבוצה של אנשים, אלא רואה בהם כבר מייצגים של "כלל ישראל", לדוגמה: אם המידע שיש ביד אותו אדם יציל את מדינת ישראל זה כמובן כבר סיפור אחר. קשה למתוח את הקו מתי מדובר על "קבוצה" ומתי מדובר על "כלל", אבל נראה שאפילו כשמדובר על הצלת ישוב שלם וכדו' – זה כבר "כלל" ולא קבוצה.
ג. אם הוא מטמין הפצצה –בוודאי שמותר.
ד. אם הוא ייפגע בכל מקרה מהפצצה, והערה שלו אולי תביא למותו אבל תציל אחרים – נראה שרוב פוסקי ההלכה יתירו להעיר אותו.
כל טוב ושלא נדע
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- הצלת יחיד ורבים בכלל ובמלחמה בפרט
- הקצאת אמצעים לטיפולים מצילי חיים בשעת חירום
- בעיית הפרט והכלל, ודילמת ‘חומת מגן’
