בס”ד
שלום וברכה
ראשית, אני מבקש להיות אתכם בשעת מצוקתכם, ומתפלל כי ההכרעה תהיה נכונה, ולטובת אביכם היקר.
קשה לענות על שאלה זו מרחוק, בלי לשבת אתכם ולהבין את המקרה במדויק, ומה שאני כותב הוא כיוון
כללי של הכרעה במצבים אלה. אכתוב את הדברים בעדינות ובזהירות.
אם אביכם היקר הביע את רצונו בעבר – יש כמובן לנהוג במקרה זה כפי שהוא אמר, אלא אם כן יש נסיבות
חריגות ביותר.
אולם אני מבין שאין לכם מידע מפורש מה הרצון של אביכם.
נקודת המוצא היא אכן שנאבקים על החיים, כי אנחנו מניחים שאנשים רוצים לחיות.
אולם לא תמיד נקודת המוצא היא נקודת הסיום וההחלטה הסופית.
אלו השאלות שיכולות לעזור להגיע להכרעה:
- האם ההערכה היא שהוא ישוב לתקשר, ושהמצב יכול להיות הפיך ? כמובן שלעולם אין לדעת,
אולם אם ההערכה היא כי יש סיכוי סביר שהוא יחזור לאיתנו – אכן ראוי לחבר אותו למכונת
הנשמה. אם לא – צריך לשאול את השאלה הבאה: - האם הוא סובל ? אם הוא סובל, אין לחבר אותו למכונת הנשמה במצב זה, שכן מדובר בטיפול
הגורם ייסורים ובד בבד הוא ללא תוחלת. אם הוא לא סובל: - אם חיבורו למכונת הנשמה צפוי להיות הארכת חיים ללא תוחלת, ללא אפשרות גמילה, ללא אופק– יהיה נכון לא לחבר אותו למכונת הנשמה. אין מדובר חס ושלום בעשיית מעשה שנועד לפגוע בו, אלא להפך: מעשה שהוא לטובתו, ולהיפרדות שלו בשלום ובשלווה מן העולם. המקור לכך הוא דברי הרמ”א בשולחן ערוך, שפסק שאם דבר מה מפריע לאדם להיפרד מן העולם – אין לעשות אותו.
אלו ההדרכות העקרוניות, אולם כאמור – טוב הרבה יותר להיפגש פנים אל פנים עם הצוות העוסק בכך.
כל טוב
וחיזוק גדול למשפחה
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה