שלום וברכה
זו שאלה רגישה מאוד ועדינה מאוד, ויישר כוח על קיומה.
המקום בו אתם נמצאים בו מהווה ריכוז של מחויבויות: מחד גיסא, לכל מי שהמקצועיות של העסק חשובה לו: הבעלים, הלקוחות, וכל מי שקשור בכך. מאידך גיסא, יש גם מחויבות כלפי ״אחיך״, לאמור (במקרה הזה): כלפי עובד שנמצא על הספקטרום, ועובדת היותו בעל משפחה וכדו׳.
ביסודו של דבר, המחויבות הראשונה שלכם היא כלפי מקום העבודה. אתם לא רשאים לעשות גמילות חסדים על חשבונו, ובעיקר כאשר לפי הערכתכם גם אין אופק שהמצב ישתפר. לכן, זו צריכה להיות נקודת המוצא. קשה מאוד לכתוב דברים כאלה, כי אני רואה אותו ואת משפחתו לנגד עיניי, אבל התורה ציוותה גם ״ודל לא תהדר בריבו״, לאמור: היא אסרה הטיה גם לטובת החלש. אמנם, שם מדובר על משפט, אבל אנו עוסקים עתה בנושא שהוא מעין שיפוטי, וצריך להילמד משם.
מנקודת המוצא הזו צריך לבדוק האם יש ביכולתכם גם לדאוג לטובתו. בראש ובראשונה לבחון שוב עימו את מצבו, ואת הסיכון הגדול שהוא נמצא בו, והאם יש יכולת שהוא ייחלץ מעצמו משאבים שהוא לא מכיר עדיין מתוכו. שנית, הצגת הדברים ביושרה מול המנהלים שמעליכם, וניסיון כן למצוא לו מענה מסוים, גם במסגרת החובות החברתיות שהחברה כולה נוטלת על עצמה. אם יש לכם הצעה נוספת לטובתו – צריך לנסות לקיים בו ״וחי אחיך עימך״, ככל שניתן, בכפוף לנקודה הראשונה.
כל טוב, ויישר כוח לכם.
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת: