בית » שאלות » אתיקה שלטונית » האם כפיית חיסונים היא מעשה אתי?

האם כפיית חיסונים היא מעשה אתי?

שאלה:

מדברים היום על כפיית חיסון. אני מניח שזה לא יקרה. אבל, רציתי לשאול האם זה מוסרי לקבוע שילד שאינו מחוסן לא יתקבל במערכת החינוך בישראל (ונניח אפילו שיקבל שיעורים בזום) או מבוגר לא מחוסן לא יוכל לבקר במשרדי ממשלה וכדומה (ונניח אפילו שיקבל מענה במייל) או הגבלה על כניסה לחנויות?
איך אפשר לנקוט סנקציות גם אם הן מדודות נגד מי שלא ישתמש בחיסונים שהוכנו בחופזה בלי בדיקה של שנים?

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה


שאלה כבדת משקל זו, על הדרך המוסרית להגיב כלפי סרבני החיסון, נידונה אצלנו פעמים רבות, עוד לפני מגפת הקורונה. היא עלתה לדיון כאשר הפולמוס היה על החצבת. כדאי לקרוא לפחות כאן.


הנימוקים שהבאת בשאלה לבעייתיות שבהטלת המגבלות הם נימוקים חזקים מאוד וכבדי משקל. מאידך גיסא, מותר לרוב להגן על עצמו ועל אלה שהם בסיכון ואינם יכולים לקבל חיסון מפני הכרעות אישיות של היחיד.

בשל כך, כמו בהרבה מאוד סוגיות אתיות, צריך למתוח את הקו במקום מסוים, בו אין אנו רשאים להטיל חובת סיכון על מי שאינו רוצה להתחסן, ומאידך גיסא בו הרוב רשאי להגן על עצמו מפני הכרעות המיעוט. ועל כן, כאשר מדובר במקומות מובהקים שיש בהם פגיעה ברוב – מותר לרוב לעשות זאת, וזהו המחיר שהמיעוט שמסרב להתחסן ייאלץ לשלם. אך מוטל על הרוב לצמצם באופן משמעותי את המקומות האלה, גם בגלל זכויות המיעוט, וגם בשל העובדה שאפשר שבכלל יתגלה שהמיעוט צודק.


כל טוב 

יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים