שלום וברכה
אין מקום להתנהגות לא הוגנת.
ההלכה אינה מתירה שום התנהגות לא הוגנת.
להפך.
מה שאתה עוסק בו הוא שאלת הענישה.
וזו סוגיית רחבת היקף – למה כמעט ואין ענישה על עבירות שבין אדם לחבירו.
לשון הרע, לדוגמה –
היא מהדברים החמורים ביותר הקיימים. ובכל זאת אין ענישה (בידי אדם)
את הפער הזה מנסח אחד מפרשני המקרא אחד מפרשני המקרא הידועים במעבר שבין המאה ה 19 למאה העשרים:
"והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. בהתבונן בדרכי התורה נראה כי במצוות שמעיות כמו עבודה זרה ועריות יש כרת וסקילה ושאר מיתות ומלקות. לא כן בנימסיות ומידות כמו מחלוקת לשון הרע, רכילות, גזל, אין בו מלקות, דהוי לאו הניתן לתשלומין או דהוי לאו שאין בו מעשה (ספרי לדברים כה, ב). אולם זה דוקא ביחיד העושה, אבל אם הצבור נשחתין, בזה מצאנו להיפך…"(משך חכמה שמות יד, כט).
אפשר שאי-הענישה על עבירות אתיות אינה מלמדת על חולשת חומרת העבירות, והיא נובעת מסיבות אחרות, כגון ההכרה שלא ניתן להשיג התנהגות ראויה בעזרת סנקציות כפויות מבחוץ, או בשל הקשיים המעשיים של תהליכי בית דין בעבירות שבין אדם לחבירו, שכן התהליך המשפטי אינו יכול לחדור לעולמו הפנימי של האדם הפוגע.
זה כמובן מחייב דיון נוסף, אבל אדגיש שוב: אסור להתנהג בצורה לא מוסרית ולא הוגנת.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
