שלום וברכה
אני לא מכיר מקור משמעותי שמעניק קדימות להשתלת אברים או לטיפול רפואי לאדם בעל תפקיד ציבורי.
הדבר נוגע גם מכוח העובדה שעוד לפני התפקיד הציבורי ומשמעות האדם כלפי הציבור – ישנה חשיבות ראשונית ועיקרית לעצם היות כל אדם ברוא בצלם אלוהים, וכאשר מדובר בעם ישראל – כל יהודי הוא חלק מהברית עם הקב”ה, והיסוד הזה קודם לכל שיקול אחר.
רעיון דומה, אם כי לא זהה, נמצא בדברי המשנה במכות פ”ב מ”ז: “… וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ, וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה, שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ”.
השאלה עם מקורות כאלה היא האם מדובר כאן בחריג, ואם כן ניתן ללמוד מכך שכשישראל צריכים לאדם בהקשרים אחרים אזי יש לו מעמד אחר, או שמדובר כאן בעיקרון שיש ליישמו בהקשרים נוספים. הפוסקים הביאו את המשנה לגבי דיונים בהכנסת עצמו לפיקוח נפש כאשר ישראל צריכים לו, והדבר אפוא מלמד שלא ראו זאת רק כדין לגבי רוצח בשגגה, אלא כעיקרון שניתן להרחיבו.
כאמור, זה לא אותו הדבר, שכן בשאלה הזו לא מדובר במקרה המדויק שבשאלה, אולם ניתן ללמוד ממנו את העיקרון הכללי.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה