שלום וברכה
אני לא יודע לייצג את המדיניות הממשלתית על פרסום שמות החולים, אם כי אני מתרשם כי כאשר מדובר באנשי ציבור – הדברים מתפרסמים, ואילו כאשר מדובר באנשים פרטיים, מעדיפים שלא לחדור יתר על המידה לפרטיותם, אך כן מיידעים את הציבור בדברים שהציבור צריך לדעת לגבי מסלול החיים של החולים.
נראה לי שזו עמדה אפשרית, אם כי נראה שעמדת ההלכה בשאלה מוסרית זו כך שטוב יותר לפרסם את השמות. הדבר אינו נובע בשל העובדה שפרטיות האדם אינה חשובה. להפך, כתבנו על כך פעמים רבות בצהר לאתיקה, כגון כאן. אולם כאן יש שלושה נימוקים מצטברים לפעול אחרת: ראשית, אין מדובר בפגם באדם עצמו. הוא לא עשה מעשה רע, ועל כן צריך להתרגל להתבייש רק ממעשים לא טובים שאנו עשינו, אך לא מהעובדה שלקינו במחלה; שנית, מדובר אכן בהצלה גדולה, ויש חשיבות גדולה בעיכוב ההתפשטות; ושלישית – זה גם מאפשר להתפלל על אותו אדם.
ההעדפה הגדולה ביותר היא כמובן שהחולים ומשפחתם יפרסמו זאת בעצמם, ואז גם לא תהיה תחושה של כפייה עליהם, אולם אם הדבר לא נעשה – נראה כי עמדת ההלכה נוטה יותר לעמדה של כל פרסום.
כל טוב ורפואה שלמה
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
- סערת הקורונה – כל התוכן מבית צהר לאתיקה
- פרסום שמות של הנמצאים בבידוד
- השכנה שלי בבידוד – האם חובה עלי לפרסם זאת לכולם?
