שלום וברכה
יישר כוח גדול על העלאת נושא זה, שיש לו רבדים רבים, ובשאלה מופיע הראשון שבהם.
למחקרים שלא הצליחו יש ערך מדעי רב. לא זו בלבד, אלא גם ערך מוסרי – כדי לדעת מה לא לעשות. לכן, נקודת המוצא בשאלה צודקת מאוד, שכן פרסומם יכול לסייע מאוד. לא זו בלבד, אלא שזו לכאורה גם חובה כלפי תורמי הדגימות או משתתפי הניסוי, בדיוק כפי שכתבת.
בלי לגרוע דבר מהחובה המוסרית הזו – חשוב שלא להטיל אותה רק על כתפי החוקרים. לא לחינם חז"ל אמרו (על נושאים אחרים) "לא עכברא גנב – חורא גנב", כלומר: לעתים יש לראות בחור המפתה את הסיבה לגניבה, ולא בעכבר שלא עמד בניסיון. ובהתאמה: כל עוד במוסדות האקדמיים, בכתבי עת וכדו' – לא יראו תוצאות שליליות כמצדיקות תגמול – בין בתואר, בין בפרסום – תגדל המוטיבציה שלא לפרסם אותם, ולא לראות בהם דבר ראוי. לפיכך, את האחריות צריך לחלק בין כל חברי המערכת שיצרו את המצב שהפיתוי של החוקרים הוא לא לפרסם כישלונות של מחקרים.
אני מקווה שהיחס לאי-ההצלחה ישתנה, ואף הוא יהיה חלק מתרבות ההישגים המחקריים.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
